המידות לחקר ההלכה, חלק א, ז; סבה ומסובב או יסוד ובנין ט״זHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method VII 16
א׳ואמנם נחוץ להבין טעמיה דהרמב"ם בזה, שסובר, שאע"פ שאין קנין, בכ"ז כל זמן שהמה קנין הנכרי אין בזה הדין של תרומות ומעשרות, שהרי מסיק "לפיכך אם חזר ישראל ולקחה הימנו אינה כבוש יחיד אלא מפריש תרומה ומעשרות", שהדברים ברורים מללו, שכ"ז שלא לקח ממנו את גוף הקרקע הוא פטור, אע"פ שקנה הפירות ממנו, ומה הטעם בזה?620כך הבין הכס"מ שלהרמב"ם בזמן שהוא ביד הגוי לכו"ע יש קנין להפקיע, והאחרונים ביארו שיש לחלק בין קנין הגוף, דלמאן דאמר אין קנין לא פקע קנין הגוף כלל מהפירות לבין קנין פירות דזה יש כח לעכו"ם לקנות אבל לא מפקיע בזה קדושת ארץ ישראל מהקרקע אלא מהפירות. ראה שו"ת רבי בצלאל אשכנזי באריכות רבה, וראה תוס' יו"ט גיטין פ"ד מ"ט, מרכבת המשנה על הרמב"ם שם, מהרי"ט אלגאזי בכורות פ"ד אות נא. ועיין בחידושי הגר"ח שם.
ושיטת המהרי"ט ח"א סי' מג בדעת הרמב"ם דגם בהיותה ביד הנכרי אין קנין להפקיע, ורק דמהני מה שהם ביד הגוי שיהיה הדין דמעשרן והן שלו שאומר לכהן וללוי אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעויי בהדה. ומהרי"ט הוכיח כן מכמה סוגיות בש"ס שחזינן שגם כשהם ביד הגוי לא נפקעו מתרו"מ, וכן מוכח מכל לשון הרמב"ם המובא לעיל אות טו. מה שכתב יש קנין לגוי בסוריא וכו' ואם איתא דכוונת הרמב"ם רק לומר שכשחוזר ולוקח אינו דין כיבוש יחיד אם כן בסוריא פשיטא דהוי רק כיבוש יחיד, עיין שם קושיות נוספות, אכן כבר כתבו האחרונים שלמה שביאר בשו"ת רבי בצלאל אשכנזי דקנין הגוף לעולם לא פקע גם בהיותה ביד הגוי, סרים קושיות המהרי"ט מהכס"מ וכן ביאר בהרחבה במעדני ארץ שביעית סי' ט.
ובחזון איש שביעית סימן א אות ג ביאר שהרמב"ם בהלכה י לא נתכוין כלל למחלוקת של יש קנין ואין קנין, ודין זה שכשלקחה חייב במעשרות הוא גם אליבא דמאן דאמר יש קנין להפקיע, ורק ממה שכתב בהלכה יא שהלוקח פירות מהגוי ומרחן ישראל חייב בתרו"מ מבואר שסובר כמ"ד אין קנין.
ושיטת המהרי"ט ח"א סי' מג בדעת הרמב"ם דגם בהיותה ביד הנכרי אין קנין להפקיע, ורק דמהני מה שהם ביד הגוי שיהיה הדין דמעשרן והן שלו שאומר לכהן וללוי אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעויי בהדה. ומהרי"ט הוכיח כן מכמה סוגיות בש"ס שחזינן שגם כשהם ביד הגוי לא נפקעו מתרו"מ, וכן מוכח מכל לשון הרמב"ם המובא לעיל אות טו. מה שכתב יש קנין לגוי בסוריא וכו' ואם איתא דכוונת הרמב"ם רק לומר שכשחוזר ולוקח אינו דין כיבוש יחיד אם כן בסוריא פשיטא דהוי רק כיבוש יחיד, עיין שם קושיות נוספות, אכן כבר כתבו האחרונים שלמה שביאר בשו"ת רבי בצלאל אשכנזי דקנין הגוף לעולם לא פקע גם בהיותה ביד הגוי, סרים קושיות המהרי"ט מהכס"מ וכן ביאר בהרחבה במעדני ארץ שביעית סי' ט.
ובחזון איש שביעית סימן א אות ג ביאר שהרמב"ם בהלכה י לא נתכוין כלל למחלוקת של יש קנין ואין קנין, ודין זה שכשלקחה חייב במעשרות הוא גם אליבא דמאן דאמר יש קנין להפקיע, ורק ממה שכתב בהלכה יא שהלוקח פירות מהגוי ומרחן ישראל חייב בתרו"מ מבואר שסובר כמ"ד אין קנין.
1
ב׳אמנם נראה דהא בהא תליא, דכיון דהרמב"ם תפס בזה את המדה של יסוד ובנין, וע"כ למ"ד דיש קנין אז אפילו אם ישראל קנה אח"כ הוה בכלל כבוש יחיד, ממילא אף למ"ד אין קנין, הנה כ"ז שהוא קנינו של העכו"ם אין כאן קדושה, כי הלא, כאמור, אמרינן "אע"פ שאין קנין לעכו"ם בא"י להפקיע מיד מעשר, אבל יש קנין לעכו"ם בא"י לחפור בה בורות שיחין ומערות", וביותר מבואר הדבר בירושלמי פאה פרק רביעי (הלכה ו'), שאדרבא שהא בהא תליא, כלומר, דלמ"ד אין קנין, הנה רק לעניני קדושה אין קנין, אבל כל קניני הממון כן יש לו, ולהיפך, למ"ד יש קנין לעניני קדושה אין לו בזה שום קניני ממון, עי"ש בפירוש הרידב"ז ותוס' רי"ד.
2