המידות לחקר ההלכה, חלק א, ז; סבה ומסובב או יסוד ובנין י״טHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method VII 19
א׳וע"י כך נופלות כל הקושיות כמובן ממילא. ונפתח באחת הקושיות האחרונות, מדוע לא תועיל שאלה בהפקר, אכן הלא גם בנזירות ובהקדש אנו מוצאים באמת מחלוקת ב"ש וב"ה, אי יש שאלה בנזירות ובהקדש או לא, וב"ש סוברים באמת שאין שאלה בזה, אע"פ שהסבה היא בודאי בלא יחל דברו וע"ז נופל בודאי הגדר שאלה, אבל כיון דע"י כך סוף סוף התהוה קדושה או תואר קדושה סבירי להו לב"ש שע"ז כבר לא נופל המושג שאלה, וב"ה שסוברים דמועלת שאלה הוא משום שסוברים, שגם על מושג הקדש יש שאלה, אבל במושג ממוני, שבזה בודאי אין גדר שאלה לכן אין שום מ"ד שיסבור שבהפקר תועיל שאלה, וזהו כדוגמא שכתב הר"ן בנדרים (פ"ה ע"א) כשאסר בהנאה דנעשה הפקר לדעתו ובא אחד וזכה בו כשאינה מועלת שאלה, מפני שבקניני ממון אין הסוג שאלה, וה"נ.
1
ב׳וכל שאר הקושיות אפילו למותר להשיב עליהן, כי כבר מובן מאליו התירוץ, וכמו שנזירות, למשל, נכנסת תחת סוג הקדש ויש ע"ז הגדרים של קדושה, אע"פ שהסבה העיקרית הוא ה"לא יחל דברו", כך ממילא נכנס הפקר תחת גדרי דיני ממונות, אע"פ שהסבה הראשית הוא הלא יחל630הקצוה"ח שם הביא את דברי הב"י סי' תלד לבאר אמאי מהני ביטול על ידי שליח וזה לשונו, אי נמי דטעמא דבהפקר לא מהני שליחות היינו משום דהפקר יש לו דין נדר, כדמוכח פ"ק דנדרים וכדכתב הרמב"ם הל' נדרים, וכיון דדין נדר יש לו משו"ה לא מהני ביה שליחות, שהאומר לחבירו קבל עליך נדר זה בשליחותי שאהא אסור בו, אינו כלום, אבל ביטול שאינו ענין לנדר שפיר מהני ביה שליחות, עכ"ל. ומדבריו מבואר עכ"פ כהגדרת הגאון המחבר שבחלק זה מודה הוא לגהמ"ח שההפקר חל על ידי פרשת נדרים, ומכאן יקשה לכאורה לשיטת האחרונים שהובאה לעיל, שאין ההפקר חל על ידי דיבורו, ודמיון הרמב"ם לנדר אינו רק שאפשר להחיל חלות על ידי פה וכדומה, ודו"ק..
2