המידות לחקר ההלכה, חלק א, ז; סבה ומסובב או יסוד ובנין כ״אHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method VII 21
א׳ועי' בר"ן נדרים (פ"ה ע"א) הנ"ל כשאסר הנאה על עצמו יכולים אחרים ליקח בעל כרחו, מפני שנעשה כהפקר, מיהו יכול לשאל עליו, אלא שהוא מסתפק, איך יהיה הדין כשישאל אחרי שכבר זכה בו אחר.
1
ב׳ואמנם נראה, שאע"פ שחושב איסה"נ כהפקר, בכ"ז חלוק הוא מהפקר בזה, ששם הגדר שבהפקר כנ"ל, משמש רק בתור סבה, אבל בנ"ד האיסה"נ משמש בתור יסוד, ולכך בהפקר אחרי שכבר חל והוא נכנס בכלל דין ממוני כבר אינו בסוג של שאלה, משא"כ באיסה"נ, שכל ההפקר שבזה לא בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר, מכלל האיסה"נ, הנה האיסה"נ הוא בתור יסוד וההפקר שבזה מתקיים רק כל זמן שיש האיסה"נ.
2
ג׳אלא שהספק הוא אם הזכיה שזכה בו אחר, אם גם זה בא רק בתור בנין על היסוד של איסה"נ, וממילא כששואל על האיסה"נ נופל גם הבנין הזה, או כיון דס"ס זכיה הוא יסוד ממוני, אי אפשר לצמצם את זה רק בתור בנין על יסוד של איסור, וע"כ דנתוסף כאן כבר יסוד חדש.
3