המידות לחקר ההלכה, חלק א, ז; סבה ומסובב או יסוד ובנין כ״גHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method VII 23
א׳ואם נתפוס כהצד הראשון, דהאינו ברשותו משמש כאן בתור יסוד לאי עבירת ב"י כנ"ל, היינו יכולים לתרץ בזה את קושית השאג"א שמקשה על המשנה בפסחים (ס"ג ע"א), "השוחט את הפסח על החמץ עובר בל"ת, ר"ש אומר לשמו חייב", ומבואר בזה דיש מלקות על הלאו הזה, ומקשה הא התראת ספק הוא, דשמא בטלו בלבו?639בשו"ת עונג יו"ט שם ביאר שעל פי הנ"ל מיושב מה שכתב השאגת אריה שם דמשכחת לה בחמץ המופקד אצלו דאז הוי גורם לממון, ולא מהני מה שאסור מדרבנן אחר הפסח, כיון דלדידיה אכתי הוא גורם לממון, ושוב משכחת לה התראת ספק באם ראו העדים שלא בטלו משעה שקנאו ולא זזה ידם מתוך ידו עד ששחטו.
1
ב׳אך לפ"ז היינו יכולים להגיד, דר"ש לשיטתו, דאית ליה בפסחים (כ"ח ע"ב) דחמץ מותר בהנאה לפני זמנו, ואיסור הנאה בא רק בערב, הרי אינו מועיל כלל הבטול לענין זה שלא יעבור על הלאו דשוחט את הפסח על החמץ, ואם מועיל בטול לענין ב"י? אפשר דסובר כהראב"ד בפ' א' מהלכות חמץ ומצה (הלכה ח'), שגם האיסור ב"י מתחיל ג"כ רק מבערב640כ"כ הצל"ח ריש פסחים ובשאגת אריה סי' עט, דלר"ש אליבא דהר"ן לא מהני הביטול עד הלילה. אמנם יעויין בר"ן דף ו, ב אהה דשני דברים דעל כרחך גם לר"ש אסור בהנאה מצד מצות תשביתו, וראה חידושי רבינו דוד שם..
2
ג׳והיינו יכולים עוד לדייק ע"י זה דיוק נאה, דהת"ק אומר "השוחט את הפסח על החמץ עובר בל"ת" ולא מדבר כלל ע"ד מלקות, ורק ר"ש אומר "לשמו חייב" מלקות, משום דהת"ק הוא ר' יהודא והוא לשיטתו, דחמץ אסור בהנאה משש שעות ולמעלה, ולדידיה שפיר מועיל בטול בלב, ולפיכך יש רק ל"ת. אבל מלקות אין כאן מצד התראת ספק, ור"ש לשיטתו, כאמור, ובשביל כך חייב מלקות דאין כאן התראת ספק, כיון דבטול אינו מועיל לענין זה, ואנו צריכים דוקא להפקר במה, ואם העדים יודעים שלא הפקיר בפה, הרי אין בזה התראת ספק641הגאון המחבר כיוון בכל דבריו כאן למה שכתב האור חדש פסחים שם. ובאמת שהשאגת אריה סי' עז שם עמד בעצמו בתירוץ זה דלר"ש שמותר בהנאה קודם הלילה לא יהני ביטול עד הלילה וממילא לא הוי התראת ספק, אך כתב שאי אפשר לתרץ כן כיון דעכ"פ מהני הפקר גמור א"כ אכתי התראת ספק הוא שיאמר הפקרתי ביני לבין עצמי, ובהמשך דבריו הוסיף שדוחק לומר שכיון דהפקר בלב לא מהני א"כ נימא שלא זזה ידם מתוך ידו דזה דוחק מאוד..
3