המידות לחקר ההלכה, חלק א, ז; סבה ומסובב או יסוד ובנין ד׳HaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method VII 4
א׳ובזה יובן לנו הטעם דבעדים לא אמרינן מיגו כדאמרינן בכתובות (י"ח ע"ב) "לא שנו אלא שאמרו אנוסים היינו מחמת נפשות אבל אמרו אנוסים היינו מחמת ממון אינם נאמנים" ואין אנו מאמינים להם שאנוסים היו מחמת ממון במיגו דאי בעי אמרו אנוסים היינו מחמת נפשות? ועי' בתוס' שם משום דבשני עדים לא שייך לומר שיהיו נאמנים במיגו "לפי שאיך האחד יודע מה בדעת חברו לטעון", אבל התוס' לשיטתייהו הנ"ל שרק מצד מה לו לשקר אתינן בזה ובשביל כך הוצרכו לדחוק "לפי שאין אחד יודע מה בדעת חברו לטעון", אבל לפי הצד השני הנ"ל, הנה בכלל לא שייך בעדות המושג מיגו, מאחרי דכל עיקרו הוא רק זכות של הבע"ד, אבל בעדות הרי לא שייך זה, כמו להיפך שלא שייך לבוא בבע"ד מצד מיגו של עדות, כלומר, אם הבע"ד המה שלשה למשל הלא אפשר להגיד תמיד מה להם לשקר, הלא היה יכול רק אחד מהם להיות בע"ד ושנים האחרים יהיו לעדים? אך ג"כ כנ"ל, דמתי שייך מיגו רק במקום שגם הטענה שהוא טוען עכשיו וגם הטענה שהיה יכול לטעון הנה היא טענה של בע"ד ורק אז שייך לבוא מצד זכות בעל דין כנ"ל600הגאון המחבר מדגיש שלא שייך לבוא בנאמנות מיגו לעדים, משום שמיגו מהני רק לבעל דין, אך לא בירר את הטעם מדוע באמת מיגו לא מהני רק לבעל דין, אך יעויין בשטמ"ק כתובות כב, ב בשם הרמב"ן בהך טעמא גופא אמאי לא אמרינן מיגו לעדים כתב השטמ"ק וז"ל, וכיון דבעינן שנים אלמא עדות גמורה היא ואין תורת עדות משום נאמנות כדאמרינן (בב"ב קנט, א) אטו משה ואהרן משום דלא מהימני אלא גזה"כ הוא, עכ"ל. והיינו שגדר הנאמנות דעדים חלוק הוא מגדר הנאמנות דבעל דין ולא שייך לבוא טעם זה על זה.
אמנם בקובץ שיעורים ח"ב סימן ד השתמש ג"כ עם יסוד זה לתרץ מה דלא מהני מיגו לעדים אך באופן אחר, יעויין שם שהקשה על השער המשפט סי' מו סקי"ד שחילק בין תרי ותרי ויש מיגו לבע"ד לבין תרי ותרי ואיכא מיגו לעדים שלא מהני דמיגו לא עדיף מעדים, ויש להקשות הא גם בתרי ותרי מיגו לא עדיף מעדים, וביאר בקוב"ש שאם מיגו אינו מטעם בירור אלא מטעם נאמנות אזי כח הנאמנות שיש לעדים לא גרע מעדות עצמה ואכתי הוי תרי כמאה, משא"כ לבעל דין שנאמנותו אינה מטעם הבירור אלא מטעם הנאמנות וזה מהני גם בתרי ותרי. וע"ע אבן באזל פי"ד מהלכות מלוה ולוה הי"ד..
אמנם בקובץ שיעורים ח"ב סימן ד השתמש ג"כ עם יסוד זה לתרץ מה דלא מהני מיגו לעדים אך באופן אחר, יעויין שם שהקשה על השער המשפט סי' מו סקי"ד שחילק בין תרי ותרי ויש מיגו לבע"ד לבין תרי ותרי ואיכא מיגו לעדים שלא מהני דמיגו לא עדיף מעדים, ויש להקשות הא גם בתרי ותרי מיגו לא עדיף מעדים, וביאר בקוב"ש שאם מיגו אינו מטעם בירור אלא מטעם נאמנות אזי כח הנאמנות שיש לעדים לא גרע מעדות עצמה ואכתי הוי תרי כמאה, משא"כ לבעל דין שנאמנותו אינה מטעם הבירור אלא מטעם הנאמנות וזה מהני גם בתרי ותרי. וע"ע אבן באזל פי"ד מהלכות מלוה ולוה הי"ד..
1