המידות לחקר ההלכה, חלק א, ז; סבה ומסובב או יסוד ובנין ז׳HaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method VII 7
א׳ועי' ב"ברוך טעם" שער התערובות (פרק ג') שחולק בזה על החוו"ד הנ"ל, ומחלק בין הדברים הללו, כלומר, דרק לענין מין במינו אזלינן בתר המין האוסר, אבל לענין כח נתינת הטעם אנו מביטים על הנאסר, ומביא ראיה על זה מהסמ"ג שבהלכות מא"ס (מל"ת קל"ט) סובר כדעת הר"י הנ"ל שלענין מין בשאינו מינו אזלינן בתר האוסר, ובכ"ז כותב אח"כ לענין מלח הבלוע מדם, דמאחר שהמלח נמלח עם הדם כאילו נתערב בכל הקדרה ומוליך איסורו ע"מ יש לשער כאילו הדם כולו מלח, ומביא ראיה ממה שאנו אומרים בחולין (צ"ט) דר"י אומר דרביעית ציר דגים טמאים צריך סאתיים של ציר טהור לבטלו, אע"ג דכל איסור הציר הוא מחמת שמנונית של הדג טמא המתבטלת בששים, וע"כ דמחלק בין כשאנו דנים לענין מין במינו, דאז אנו מביטים על האוסר, ובין כשאנו דנים כאמור בנתבטלה הסבה, שהוא החלב שנתבטל בששים, לא נתבטל המסובב603עיין שנות אליהו שם בשם מהר"ם מרוטנבורג וביאור הגר"א יו"ד סי' צח סקל"ה, שהדבר תלוי במחלוקת תנאים במשנה שם, ואין הכי נמי שלדעת ר' יהודה הנ"ל אכן דנים בתר הנאסר, אך ר' יוסי שם חולק ואומר שציר טמא בששה עשר, הוא מטעם זה גופא דאזלינן בתר האוסר ולא בתר הנאסר, ומה שנפסק להלכה דמלח בדם בטל בששים אע"פ שמלח אסור אפילו באלף לא בטל משום שרבי יהודה ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי. ואמנם יעויין תורת יקותיאל סי' סט סק"ח שכתב גם כן שמוכח מהסמ"ג לחלק בין דין מין במינו לדין מלח שיתבטל בששים..
1
ב׳ולדברי הסמ"ג נצטרך לומר, שהוא סובר דהגדר מין במינו לא בטל הוא אמנם מצד מדת יסוד ובנין, אבל הגדר טעם כעיקר הוא מצד מדת סבה ומסובב, ויש מקום לההבדל הזה, כי בטעם כעיקר שההיתר גופא נהפך להיות איסור, א"כ אין האיסור משמש רק בתור סבה שע"י מקבל כבר המסובב דין עצמי, משא"כ לענין מי במינו לא בטל, שבההיתר לא מורגש האיסור, הנה זהו רק בתור יסוד ובנין, שכל זמן שהאיסור נמצא לא בטל ההיתר ובזה עלינו להביט על האיסור.
2
ג׳ועי' בהמדה ו' בספרנו זה, שחקרנו אם הא דמין במינו אפילו באלף לא בטיל, אם זהו מצד דהוה כאילו נותן טעם, או דדין הוא דבאופן שכזה אסור אף בלי טעם, ולפי דברינו הנ"ל בזה חולקים התוס' והסמ"ג, דהתוס' שאינם מחלקים בזה סוברים כהצד הראשון, והסמ"ג שכן מחלק סובר כהצד השני604עיין שם מה שנכתב בזה, וראה מה שנכתב לעיל בשם הגר"ח, ודו"ק..
3