המידות לחקר ההלכה, חלק א, ז; סבה ומסובב או יסוד ובנין ט׳HaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method VII 9
א׳והמחלוקת הנ"ל במושג קיום השליחות היא ג"כ מחלוקת במושג בטול השליחות אם הבטול הוא רק מושג שלילי ששולל בהוה את כחו שעל ידו פועל השליח את פעולתו, או שזהו מושג חיובי שלוקח בחזרה את המנוי של העבר, שמובן שאם אמרינן שכחו של המשלח משמש בתור יסוד לכל הוצאות השליחות מכח אל הפועל אינו דרוש כלל לבטול שהמשלח יבטל את מנוי השליחות למפרע, אלא שע"י הבטול הוא, המשלח, חדל להיות פועל בהוה ביפוי כח שלו וממילא כבר אין שום מקום לשליחות, אבל אם אמרינן שמנוי השליחות משמש רק בתור סבה שע"י משיג השליח כח עצמי, הנה לא די בזה מה שהמשלח חדל להיות פועל בהוה בהיפוי כח שלו. כי כאמור, בכ"מ אע"פ שנתבטלה אח"כ הסבה לא בטל המסובב, אלא אנו צריכים לומר דע"י הבטול הוא עוקר את הסבה למפרע, זאת אומרת, דכמו שע"י מאמר פיו נתמנה השליח ככה גם כן ע"י מאמר פיו של הבטול הוא עוקר את המנוי למפרע.
1
ב׳ובזה ביארתי בספרי ד"מ הנ"ל ש"ד (פרק י"ג) את הסוגיא השלימה בריש השולח (גיטין ל"ב ול"ג) שכמה הלכות נשנו שם באופני הבטול ונראה שמה שהבטול דרוש לתנאים מיוחדים, ואמרינן בזה דברים שבלב לא הוי דברים ו"שלא בב"ד וגם בלי ידיעת שליח ואשה משמע פשט הלכה דלא הוי בטול" (עי' שם בתוס' ד"ה מהו דתימא) אפילו למאן דלא ס"ל הטעם של "א"כ מאי כח ב"ד יפה", ואם מינוי השליחות היה עפ"י עשרה סובר רשב"ג ש"צריכה בי עשרה למישלפה", ואם היינו אומרים "לצעורי הוא דקא מכוון" וכפי' רש"י שם לצעורי בעלמא חודש או חדשים, היה אפשר לו להשליח לתת את הגט אף נגד רצונו של המשלח (ועי' בחי' הרשב"א שם) וכל זה מורה שאין הבטול רק ענין שלילי לבד שהמשלח חדל מלפעול בהוה, אלא שיש בזה משום עיקור למפרע, ובשביל כך זהו קשור בתנאים מיוחדים607עיין בזה דברי יחזקאל סי' לו, אמרי משה סי' יח, אור גדול סי' ט. וראה מש"כ הגר"ש שקאפ בקונטרס השליחות סי' יב וסי' טו..
2