המידות לחקר ההלכה, חלק א, ח; סבה ומסובב ועצם והסתעפות של הדבר י״דHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method VIII 14
א׳גם בזיקה יש לחקור ככה, אם הזיקה היא מעצם הקדושין של האח המת, כלומר, שתמיד כשמקדש, הנה כשם שהקדושין פועלים אישות להאח החי כך פועלים אישות של זיקה כשמת בלי בנים, או דעצם הקדושין זהו רק אישות לבעל בעודנו בחיים והזיקה כשמת זהי רק בבחינת המסתעף ממילא מהדבר, שזהי רק האישות בחיים.
1
ב׳ואין לזה ענין להחקירה שחקרנו בהמדה "שתי סבות", אם זיקה היא המשכת האישות הראשונה של האח המת, או מעין אישות חדשה של האח החי, דהמבין יבין, דגם אם נימא דזהי מעין אישות חדשה נמי יש לומר דזהו מעצם הקדושין, ולהיפך גם אם נימא דזהו בבחינת מסתעף, בכ"ז אפשר דזו היא המשכת האישות הראשונה.
2
ג׳ועלינו להוסיף גם זה, דאע"פ שאמרנו לעיל שבשביל כך בהיום את אשתי ולמחר אי את אשתי שהקדושין חלים לעולם, משום דהמשכת הזמן אינה באה מעצם הקדושין לומר דהקדושין לכתחילה פועלים על היום ומחר וכו', אלא דהקדושין פועלים קדושת הגוף והמשכת הזמן ממילא קא אתי, בכ"ז אין מוכרח מזה להגיד דגם הזיקה היא בבחינת מסתעף, משום דאפשר להגיד שאע"פ שקדושין זו היא מעין קדושת הגוף שהמשכת הזמן באה ממילא, אבל סוף סוף זו היא קדושה של אישות ועצם האישות הוא רק כל זמן שהבעל חי, ואם יש זיקה גם לאחרי מיתתו הוא רק בבחינת המסתעף.
3
ד׳והנ"מ מזה מובן לפי דברינו הנ"ל, שיש הבדל חצי דבר להמסתעף מהדבר לענין תנאים, וכל הכלל של מתנה ע"מ שכתוב בתורה נאמר לענין המסתעף שלא מועיל שום תנאי לבטל את המסתעף ממילא, ובכן יהיה נ"מ אם כשמתנה עמ"נ שלא תהא זקוקה ליבם, אם זהו בכלל מתנה ע"מ שכתוב בתורה או לא.
4
ה׳ואמנם בירושלמי ב"מ פ' השוכר את הפועלים אנו מוצאים, כשמקדש את האשה עמ"נ שלא תהא זקוקה ליבם, הר"ז מקודשת ותנאי בטל משום מתנה ע"מ שאמור בתורה, אכן בבלי ב"ק ס"פ הגוזל איתא "אלא מעתה יבמה שנפלה לפני מוכה שחין תיפוק בלי חליצה, דאדעתא דהכי לא קדשה נפשה", ויש שסוברים687תרומת הדשן סי' רנג. והגאון המחבר בספרו המצויין לקמיה הביא את דברי הנוב"י אה"ע קמא סי' נו שמחלק בין אם התנה שאם ימות בלא זרע לא תהיה מקודשת שאז אינו מתנה עמש"כ בתורה, לבין אם התנה בפירוש על מנת שלא תהיה זקוקה ליבום, וכתב על זה הגאון המחבר זה לשונו, אכן כמדומני שעדיין לא הועילו בזה ליישב את הסתירה, דהא סוף סוף האומדנא שבשבילה בא הגמ' בב"ק בקושיא איננה באה אלא רק מחמת עצם הזיקה ולא מחמת המיתה בלי זרע דבודאי קדשה נפשה אף אם ימות בלי זרע אלא רק מחמת שאינה רוצה ליפול לפני יבם מוכה שחין, וא"כ שוב קשה אם תנאי מפורש אינו מועיל מה תועיל אומדנא בזה., שיש בזה מחלוקת בין הבבלי והירושלמי, ולפי דברינו המחלוקת היא כנ"ל, מעין אותה המחלוקת שיש בנזירות כנ"ל, אלא שבעוד שהאיסורים בנזירות הנה לדעת הבבלי הם בבחינת המסתעף מהדבר, ולהירושלמי בבחינת עצם הדבר, הנה בזיקה המחלוקת היא להיפך.
5
ו׳ובספרי ד"מ דה"ק ש"ז (פ"ח) אמרתי, שבאמת אין בזה מחלוקת בין הבבלי והירושלמי688בתחילה כתב הגאון המחבר שם בדרך אחרת דבמתנה עמש"כ בתורה אי אפשר לומר שיתבטל המעשה שהרי אם יתבטל המעשה יתקיים התנאי וכמו למשל במתנה ע"מ שלא יהיה עלי שאר כסות ועונה שאם יתבטלו הקידושין אזי ממילא לא יהיה עליו חיוב שכו"ע, ומוכרח דהגדר מה שמתנה עמש"כ בתורה תנאו בטל אינו מצד שהתנה נגד חוקי התורה, אלא נגד חוקי התנאים שאחד מחוקי התנאים הוא שלא יתנה עמש"כ בתורה (ודרך זו היא דלא כהדרך שצויינה לעיל אות ד עיי"ש). ולפי"ז כתב דכל זה היכא דבעינן למשפטי התנאים, אבל באומדנא שאין צריך למשפטי התנאים אזי גם מתנה עמש"כ בתורה יחול התנאי. אולם הגאון המחבר שם דחה דבריו שם וכתב כדרך המוזכרת כאן. ועיין מה שכתב הגאון המחבר בספרו דרך הקודש שמעתתא ג פרק לז ולח., כי בחקירתנו הנ"ל תלויה המחלוקת תנאים בגמ' יבמות (פ"ג ע"א) אי מיתה מפלת, או נשואים מפילים, כי אם הנשואים מפילים זהו מעצם הקדושין, אבל אם מיתה מפלת זהו רק מסתעף מהקדושין, ומסתבר דהירושלמי קאי לפי ההלכה דמיתה מפלת, והוה בכלל מתנה ע"מ שכתוב בתורה, וקושית הבבלי היא להמ"ד דנשואין מפילין, שס"ס אין מי שיסבור שיבמה שנפלה לפני מוכה שחין דתיפוק בלי חליצה.
6