המידות לחקר ההלכה, חלק א, ח; סבה ומסובב ועצם והסתעפות של הדבר י״חHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method VIII 18
א׳גם עצם ההבדל בין הכחשה בעדות ובין פסלינהו בגזלנותא, או שהאחרונים אמרו על הראשונים שהמה מחללי שבת או משחקים בקוביא וכדומה, שבאופן הראשון המה תרי ותרי ואין כת אחת מהשתי עדים המכחישות זו את זו נאמנת יותר מחברתה, ובאופן השני האחרונה נאמנת, ואין כל חדוש בדבר כי זה אנו יודעים מהסברא, כמבואר בב"ק (ע"ג ע"א), הנה גם ההבדל הזה בנוי בעיקרו על ההבדל שבין עצם הדבר והסתעפות הדבר. דהנה רגילים להבדיל ביניהם בזה, שבאופן השני האחרונים פוסלים את גופם של העדים, וזהו עצם המושג של עדות מה שמעידים על אחרים, ובשביל כך אפילו שנים אומרים על מאה אנשים שגנבו או רצחו נאמנים הם וכל אלה המאה המכחישים את זה לא נאמנים מפני שבעלי דברים הם692זה לשון הרמב"ן דברים יט, יח "ודרשו השפטים היטב והנה עד שקר העד, לא פירש הכתוב איך יודע שהוא עד שקר, כי בהיות הענין בשני עדים שמעידין על הדבר, אפילו יבואו מאה ויכחישו אותם לא יתברר ששקר ענו ולא נוכל לומר שבא הרוג ברגליו, כי לא יאמר בזה ודרשו השופטים היטב, ועל כן באה הקבלה הנאמנת, ופירשה כי ההזמה תהיה כשיאמרו והלא ביום פלוני עמנו הייתם, והטעם, מפני שהעדות הזו היא על גופם של עדים, והם אינם נאמנים על עצמם לומר לא עשינו כך, שהרי יכולים הללו לומר עליהם שהרגו את הנפש או שחללו את השבת. עכ"ל הרמב"ן, וכן הביא טעם זה הטור חו"מ סי' לח. ויעויין בלח"מ פי"ח מהלכות עדות ה"ב שהרמב"ם שכתב שהוא גזירת הכתוב חולק בזה על הרמב"ן, אולם כבר העירו שהרמב"ם בפיהמ"ש עצמו כתב כטעם הרמב"ן זה לשונו, ואע"פ שהם תרי ותרי, לפי שהעדות על עצמם של עדים ולא באו להעיד על עצמה של עדות לא לקיימה ולא לבטלה לפי שהם אומרים אנו אין אנו יודעים אם זה הרג וכו' אבל מה שאנו מעידים שאתם הייתם במקום פלוני, לפיכך שומעין דבריהם ויהרגו העדים. עכ"ל פיהמ"ש. וראה לעיל מדה ו אות ז ובהערות שם..
1
ב׳אבל אין ההבדל הפשוט הזה מספיק, דהא לכאורה גם בהכחשה המה אומרים על הראשונים שהמה פסולים דמה לי פסול של לא תגזול ומה לי פסול של "לא תענה ברעך עד שקר", שניהם המה לאוים מדאורייתא?
2
ג׳אלא שגם כאן ההבדל הוא בין עצם העדות ובין ההסתעפות של העדות, כי אמנם גם בהכחשה וגם בפסלינהו בגזלנותא יש בזה גם סתירת נאמנות העדים הראשונה וגם פסול הגוף של העדים הראשונים, אלא שבהכחשה עיקר העדות הוא סתירת הנאמנות של הראשונים ופסול הגוף מסתעף ממילא, שכיון שלא נאמנים על עדותם לפי דברי האחרונים ממילא עברו על הלאו של "לא תענה ברעך עד שקר", ולא כן בפסלינהו בגזלנותא, ששם הוא להיפך, עיקר העדות זהו פסול הגוף של הראשונים ומזה מסתעף ממילא סתירת הנאמנות העדות הראשונה, משום דפסולים אינם נאמנים693המלבי"ם ביאר זאת באופן שונה קצת וזה לשונו, אם אומרים עמנו הייתם אין מכחישין גוף הדבר כי אומרים שיוכל להיות המעשה אמת רק שמעידים שהם לא היו באותו יום במקום זה והוא כמעידים עדות על כל אחד בפ"ע שעבר עבירה שהם נאמנים כי בזה אין השנים מצטרפים להיות כעדות נגד ערות רק כל אחד יש עליו ב' עדים מעידים עליו שעשה עבירה שהעדים נאמנים. עכ"ל המלבי"ם..
3
ד׳ואחרי דכאמור, כל המושג עדים הוא מה ששני עדים מעידים על אחרים, ומה שמאה אפילו אומרים על עצמם זה לא נכנס בכלל עדות, ממילא כשעיקר העדות הוא לפסול את הראשונים בפסול הגוף, לא שייך להגיד הלא הראשונים מתנגדים לכך ואומרים שלא גזלו מעולם "ומאי חזית דסמכת אהני" וכו', כי זהו המושג עדות כנ"ל, והאחרונים יכולים להגיד על הראשונים מה שרוצים, אבל הראשונים לא יכולים להגיד שאינם גזלנים, כי זה תהיה הגדה על עצמם, ואם כי ע"י כך תתבטל גם העדות שהעידו על אחרים, שע"ז המה רק בכלל עדות, זהו כבר המסתעף מהדבר ולא עצם הדבר, אבל בהכחשה הוא להיפך, עצם העדות של המכחישים בא גם כן על גוף המעשה, שבזה אין יתרון להאחרונים על הראשונים, כי שניהם אומרים על מעשה הנוגע לא לעצמם אלא לאחרים, שע"ז נאמר "עפ"י שנים עדים יקום דבר", ואם כי ע"ז זה נמצא שהראשונים עבר על "לא תענה ברעך עד שקר", אבל מכיון שאי אפשר לנו לקבוע שהראשונים עברו על הלאו הזה, אם לא נקבע מקודם שהמעשה שהעידו היה שקר, ועל עצם קביעת המעשה, כאמור, אין יתרון להאחרונים על הראשונים, ובקיצור, שבהכחשה הוא להיפך, עצם הדבר בזה הוא הכחשת המעשה והפסול של לא תענה הוא רק המסתעף מהדבר, ולעולם אזלינן בנאמנות העדות אחרי העצם ולא אחרי המסתעף694וע"ע בספרו של הגאון המחבר דרכי משה דרכי הקנינים שמעתתא ב סוף פרק ב..
4