המידות לחקר ההלכה, חלק א, ח; סבה ומסובב ועצם והסתעפות של הדבר ל״דHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method VIII 34
א׳ועוד דבר אנו רואים בגדרי חזקה, שהחזקה צריכה להיות בהנקודה העיקרית שממנה מתחיל הספק, אבל אם החזקה היא בנקודה אחרת שאינה נוגעת באופן ישר להספק בדין, אע"פ שבאופן בלתי ישר יצא מזה גם נ"מ לדינא, בזה כבר לא שייכת חזקה, כי גם זה בכלל של המדה עצם והסתעפות הנ"ל, שאין אנו מביטים על ההסתעפות, אלא על העצם, כנ"ל.
1
ב׳ודבר זה למדנו מהסוגיא דגיטין (דף כ"ח ע"א), שאמרינן שם "ורמי תרומה אתרומה, תנן בת ישראל הנשואה לכהן והלך בעלה למדינת הים אוכלת בתרומה בחזקת שהוא קיים, ורמינהו, הרי זה גיטך שעה אחת קודם מיתתי אסורה לאכול בתרומה מיד? אמר רב אדא בריה דר' יצחק, שאני התם שהרי אסרה עליו שעה אחת קודם מיתתו - וכו' - רבא אמר, שמא מת לא חיישינן שמא ימות חיישינן", ונחוץ להבין מה ההסבר בתירוצו של ר' אדא דר' יצחק, כיון שהוא לא נחית לחלק בין "שמא מת לשמא ימות" שזה רק רבא אומר?722בדרכי דוד ובשיעורי ר' שמואל גיטין שם ביארו, דלא שייך להעמיד על חזקה שבודאי תתבטל, שהרי אם נעמיד על החזקה תהיה מותרת לעולם וזה אי אפשר שהרי יום אחד ימות (ובזה ביארו אתקפתא דרב פפא להלן שאין זה ברור שלא תהני החזקה לעולם דדלמא איהו מיית ברישא), וכעין זה מבואר גם בחידושי החת"ס שם בתירוצו השני דחזקה שעל ידה ודאי יעבור על איסור אסור לסמוך עליה (ועיין שו"ת בית שערים או"ח סי' שיא שהעיר מהא דלא שכיח שימות בלא שיחלה חמשה ימים, וא"כ לא תבוא לידי איסור שביום החמישי תפסיק לאכול). והחת"ס בתירוצו הראשון כתב שכל חזקת חי מבוססת על הא שנולד חי וזה איכא בכל דבר, אבל אין לומר שיש עליו חזקה שנולד יותר משעה קודם מיתתו, ואע"פ שאחר כך נתברר שיש לו שעה של חיים, אולם כל חזקה שלא נתבררה בשעתה אינה חזקה. והנה מלבד מה שעצם הדברים צ"ב דבשעה קודם מיתתו אין אנו באים לדון דיהיה לו חזקה של חיי "שעה" וכל רגע של חיים גם כן מספיק לזה שיהני ליה החזקה, גם תימה שלפי"ז באם כוונתו לא לשעה ממש אלא לרגע כל שהו הכי יהני חזקתו כיון דעל רגע זה יש לו חזקת חיים. ועיין מה שכתב בטיב גיטין על שאלה זו.
2
ג׳אכן, זהו הגדר דמהי החזקה בכאן? חזקת חי, אכן, כאמור, החזקה אינה מכריעה את המציאות, שבאמת הוא חי, אלא רק הדין, וכל זה שהספיקא דדינא אם היא מותרת לאכול בתרומה או לא, בא מעצם הספק, אם הוא חי או לא, וזהו יש תמיד כשלא גרשה מקודם, שבודאי היא מותרת לאכול בתרומה אף כשאין בעלה לפניה, אבל באומר "הרי זה גיטך שעה אחת קודם מיתתי", הלא האיסור של תרומה בא כבר לא מעצם המיתה אלא מהגט, והמיתה משמשת כאן רק בתור סימן לדעת מתי חל הגט, וע"ז כבר לא שייכת חזקת חי, דאע"פ שהוא חי, אבל אם הגט חל כבר היא אסורה לאכול בתרומה, ואע"פ שע"י חזקת חי ממילא יסתעף גם נפקא מינא לדינא, דאם נעמיד אותו בחזקת חי גם להבא - לפי הס"ד עכשיו דלא מחלקינן בין שמא מת לשמא ימות - אז לא בא עדיין השעה אחת קודם מיתתו, אבל, כאמור, באופן שכזה לא שייך הגדר חזקה723כך תירץ השערי יושר שער ב פרק ח, וביאר השערי יושר שם דרב פפא שהקשה דלמא איהי מייתא ברישא כוונתו לדחות זה גופא שכיון שאפשר שהיא מייתא ברישא ואם כן לא תיאסר עליו שעה אחת, על כרחינו שאין הנדון דלמא עכשיו היא השעה הנאסרת דהוי כמו ס"ס דלמא לא תיאסר ואם כן דלמא לא בשעה זו, והנדון שלנו אימתי ימות פלוני ועל זה יש לנו חזקה. עיי"ש. והנה תירוץ זה דחוק קצת בלשון התוס' שכתב שם פירוש הלך בעלה למדינת הים אוכלת בתרומה דהעמד בעלה בחזקת חי, אבל הכא אפילו נעמידנו בחזקת חי אסרה מחיים, ומבואר מדברי התוס' שאין חסרון בהעמדה על החזקה אלא שלא מהני העמדה על החזקה, ומבואר בדבריו לכאורה כפי התירוצים שבהערה הקודמת שבכה"ג שאסרה מחיים לא יהני חזקת חי להתירה..
3