המידות לחקר ההלכה, חלק א, ח; סבה ומסובב ועצם והסתעפות של הדבר נ״בHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method VIII 52
א׳גם בשותפין, לפ"מ שהארכנו בכמה מקומות768ראה לעיל מדה ה אות כט, ולהלן מדה יב אות יא והלאה., דכל זמן שלא חלקו נחשב הדבר לכולו לזה וכולו לזה, הנה כשאחד מוכר או נותן את חלקו להשני אין בזה רק הוצאה לבד בלי הכנסה, שזו כבר לא נחוצה, כי הלא גם מקודם היה הדבר כולו שלו ולא היה חסר לו אלא מה שגם להשני כולו שלו, אבל כיון שהשני הוציא את בעלותו מזה, שוב הדבר כולו להראשון בלי שום הכנסה מיוחדת מצדו769בשער המשפט סי' רעה סק"א הסתפק בגר שמת אם זוכה השותף השני ונשאר בצ"ע, ועיין ערך ש"י חו"מ שם שפשיטא ליה שהלה זוכה. ומאידך באמרי בינה דיני יו"ט סימן כא אות יג נחלק על השער המשפט וכתב שהוא חידוש ופשיטא שאינו זוכה. והנה אין צריך להגיע שלכל אחד יש את הכל בפועל ודי לנו אם לכל אחד יש סיבה לזכות בהכל שכבהסתלק אחד יזכה השני ממילא, ראה מה שנכתב לעיל ובמדה ה אות כט, ועיי"ש אות ל. ויש להעיר על כך מחצי עבד וחצי בן חורין שמיירי שהיה עבד של שני שותפים והאחד הפקירו, ואם נימא שאין השחרור פועל בחיוב אלא שגם שם האדון משחרר והעבד 'קונה את עצמו' צ"ע אמאי לא יקדם השותף השני. והנה אפשר היה לומר שהוא קודם לאדון אך זה מסתבר יותר אליבא דרבנן שאין צריך מעשה זכיה לזכות בעצמו, ואם כן הגם ששניהם שוים שלכל אחד יש סיבה להיות אדון על גוף זה, אך סיבת העבד בעצמו קודמת היא לסיבת האדון בו וממילא הוא הראשון לזכות בו, אך אליבא דאבא שאול שהעבד צריך לעשות מעשה זכיה בעצמו, א"כ האדון השני שזוכה ממילא צריך מן הסברא לקדום לזכיית העבד. ואמנם על פי מה שהובא להלן מהמהדו"ב שבהפקר אליבא דשמואל גם אבא שאול מודה שאין צריך גט שחרור וכמו שמתבאר להלן בדברי הגאון המחבר שהפקר פועל שחרור ומקרי דעת אחרת מקנה אותו, מבואר אמאי לא זוכה האדון השני..
1
ב׳ובזה יש לישב קושית הקצוה"ח שמקשה על סוגית הגמ' בב"ב (מ"ג ע"א) שמקשינן שם על הא דאמרינן "בני עיר שנגנב ס"ת שלהן אין דנין בדיני אותה אנשי העיר ואין מביאין ראיה מאנשי אותה העיר", שמקשינן ע"ז "ואם איתא ליסלקו בי תרי מינייהו ולדיינו", ומקשה הנ"ל דקארי לה מאי קארי לה, הא קי"ל "גזל ולא נתיאשו הבלעים שניהם אינם יכולים להקדיש זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו" (ב"ק ס"ט ע"א) וכפי המבואר שם אינם יכולים גם להקנות ולהפקיר דבר שאינו ברשותו, ובכן איך יכולים להסתלק שגם ע"ז דרוש קנין כמבואר שם הלא כיון שנגנב כבר אינו ברשותם?770ראה מה שנשאו ונתנו בקושיא זו הגרעק"א ובנו ר' שלמה אייגר הובאו דבריהם בחידושי רעק"א החדש על ב"ב ובקובץ כנסת ישראל (סלבודקא) שנת תשכ"ה.
2
ג׳אך לפ"ז ניחא, דהחסרון באינו ברשותו שאינו יכול להקנות, מובן דאין כאן חסרון בחלק ההוצאה - בהסתלקות הבעלים מהדבר - דאדרבא השכל מחייב שכל מה שהבעלות יותר רפה, כמו דבר שאינו ברשותו, יותר קלה ההסתלקות ממנה, אלא החסרון הוא בההכנסה, במה שיכול להכניס את הדבר לאחרים שזהו מצד הבעלות, ואם הבעלות איננה לגמרי בסדר אין לו יכולת לכך, וא"כ, במה דברים אמורים שכאלה שיש בהם גם משום הוצאה וגם משום הכנסה, שגם הפקר הוא אחד מהם, כמו שביארנו שבשביל כך הוצאה וגם משום הכנסה, שגם הפקר הוא אחד מהם, כמו שביארנו שבשביל כך נקרא הפקר דעת אחרת מקנה, מפני שע"י ההפקר הוא מכניס את הדבר ברשות כל העולם כולו771עיין מהדו"ב גיטין לט, א שעל קושית הגמ' שם (הובאה לעיל) וכי מי כתב גט שחרור לאלו הקשה דגם לפי המקשן הסובר שהמפקיר עבדו אין צריך גט שחרור אם כן אמאי נחלקו אבא שאול ורבנן בגר שמת לפלגו במפקיר עבדו אם צריך גט שחרור. ותירץ דסבירא ליה למקשן שבגר שמת גם אבא שאול מודה שכיון שהפקר הוא כדעת אחרת הרי עשה כאן הבעלים פעולת שחרור גם כלפי העבד, והוא כסברת הגאון המחבר כאן. ובעיקר הענין אם הפקר מקרי דעת אחרת מקנה אותו, עיין בראשונים במ" יב, א, מגיד משנה בהקדמה לספר קנין, משנה למלך הלכות מכירה פכ"ט, קצוה"ח סי' שסב סק"א., וביאוש, מכיון שהוא פועל בזה רק ההוצאה, רק ההסתלקות, ע"י זה שאומר "וי לחסרון כיס" בלי שום לשון של הקנאה, הנה שם להיפך מועיל דוקא בדבר שאינו ברשותו כידוע, וממילא בשותפים שלפ"ד כשאחד רוצה להקנות לחברו אינה דרושה רק הסתלקות, שם מועיל אפילו בדבר שאינו ברשותו.
3
ד׳וס"ת של עיר הרי כולם שותפים בה772כך ביאר גם הג"ר אברהם יצחק בלאך, הובאו דבריו בספר הזכרון אש תמיד עמ' תקד. וראה להלן מדה יב אות יד..
4