המידות לחקר ההלכה, חלק א, ח; סבה ומסובב ועצם והסתעפות של הדבר נ״גHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method VIII 53
א׳העבודות בקרבנות שמביאן לשתי תוצאות, אחת בשלילה, סילוק האיסור, כלומר, היתר אכילה, ואחת בחיוב, הכפרה, וגם שם הוא הספק אם שתיהן הן בכלל דבר, או שעצם הדבר הוא הכפרה והיתר אכילה מסתעף כבר ממילא.
1
ב׳והנה בזבחים (כ"ו ע"ב) מקשה הגמרא בפשיטות, "מי איכא זריקה דלא מכפרת ושריא בשר באכילה"? ומשמע לכאורה דעצם הדבר הוא הכפרה והיתר אכילה זהו בבחינת המסתעף ממילא, וע"כ, כמובן, אי אפשר שהעיקר דבר חסר והמסתעף יצא.
2
ג׳אך מצד השני הלא הלכה פסוקה, "כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים, אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה", ואנו רואים ששניהם, גם היתר אכילה וגם הכפרה, המה בכלל דבר, ודבר שניתן להתחלק הוא773בספר תוספת קדושה זבחים שם כתב וז"ל, ולא דמי לכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן דכשרים ולא עלו לבעלים לשם חובה דהם לא עלו לצאת ידי נדרו או חובתו אבל נדבה הוי וכדילפינן לעיל מקרא דכאשר נדרת לה' אלקיך נדבה ומכפרת זריקה זו כפרת נדבה והויא כמו כל קרבן נדבה, משא"כ הך זריקה דלית בה שום כפרה שכבר נעשה כפרת דמים מאותו זבח, עכ"ל.
ובאבני נזר חו"מ סי' פו העיר גם מהא דדף לח, א דג' מתנות שבחטאת הבאות לאחר מיתה וכתב וז"ל, ונראה הפירוש דלענין כפרה הרי הדם נעשה שירים למ"ד פסול עושה שירים [ולמ"ר פסול אינו עושה שירים טמא לכולי עלמא עושה שירים ולא מועילה אחר כך זריקת טהור] דומה לזרק פסול ואחר כך כשר לא מהני הואיל ונעשה שירים והיינו דקאמר מי איכא מידי דלענין כפרה נעשה שיורי רם ויתיר בשר באכילה ואינו דומה לבאין לאחר מיתה שאין קלקול בדם רק שהבעלים אינם, וכן שלא לשמן הקרבן נעשה נדבה רק שאינו עולה לבעלים לשם חובה, אבל בדם אין קלקול, ועיי"ש בסי' פב..
ובאבני נזר חו"מ סי' פו העיר גם מהא דדף לח, א דג' מתנות שבחטאת הבאות לאחר מיתה וכתב וז"ל, ונראה הפירוש דלענין כפרה הרי הדם נעשה שירים למ"ד פסול עושה שירים [ולמ"ר פסול אינו עושה שירים טמא לכולי עלמא עושה שירים ולא מועילה אחר כך זריקת טהור] דומה לזרק פסול ואחר כך כשר לא מהני הואיל ונעשה שירים והיינו דקאמר מי איכא מידי דלענין כפרה נעשה שיורי רם ויתיר בשר באכילה ואינו דומה לבאין לאחר מיתה שאין קלקול בדם רק שהבעלים אינם, וכן שלא לשמן הקרבן נעשה נדבה רק שאינו עולה לבעלים לשם חובה, אבל בדם אין קלקול, ועיי"ש בסי' פב..
3
ד׳ומהקושית הגמ' הנ"ל, "מי איכא זריקה דלא מכפרת ושריא בשר באכילה", אין ראיה, דכבר פירש שם רש"י "דהא איכפר לה בקמייתא", דהא קאי שם על הא דאמר "פסול בשר אבל בעלים נתכפרו", והקושיא היא שבאופן שכזה הדם עושה שיריים, וק"ו הדברים מהא דאמרינן במעילה (ה' ע"ב), דטמא עושה שיריים משום דמרצה לעבדות צבור, וכ"ש בנ"ד שמרצה לענין זה גופא לכפר על הבעלים774דעת הגרי"ז בסוגיא שם שאין היתר הבשר באכילה בא ממילא מהכפרה, אלא דהזריקה היא מתיר גם להבשר, ודייק לה מדברי רש"י ד"ה ולא לדבר אחר שכתב דתהא זריקה חשובה להתיר בה בשר דזריקה הוא דשריא לה דכתיב וכו', וכבר העירו עליו מגמ' זו. ויש שכתב שאין כוונת הגמ' דלא מצינו זריקה דלא מכפרת והבשר מותר דבודאי כי עביד זריקה שאמרה תורה אפשר שתפעול רק לגבי היתר הבשר באכילה, אך מה שנתחדש בזריקה שלא במקומו שהוא הלכה מיוחדת וילפינן לה מקרא כדאמר שמואל, ובזה בעי הגמ' לומר דהזריקה תהני רק לכפרה, על זה מקשי הגמ' דזה אי אפשר, אבל בזריקה שהיא כהלכתה רק שנמצא היכי תמצי שכבר אין כפרה אפשר שתהיה הזריקה רק להיתר הבשר. ולפי"ז מיושבת גם קושית התוספת קדושה מהא דלא עלו לבעלים לשם חובה וכן הקושיה מג' מתנות שבחטאת..
4