המידות לחקר ההלכה, חלק א, ח; סבה ומסובב ועצם והסתעפות של הדבר נ״דHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method VIII 54
א׳בדבר שביעית יש שני דינים. א) קדושת הפירות. ב) הפקר הפירות, וממילא נופל ג"כ הספק אם שני הדינים הנ"ל המה מעצם הדבר של שביעית, או שהדין השני מסתעף מהראשון, כי יען שיש קדושה בהפירות לכן המה נעשים הפקר, כמו ציור של מעשר שני דממון גבוה הוא לר"מ וה"נ ממון הפקר הוא מצד הקדושה.
1
ב׳ועי' בספר נועם ירושלמי (בפ"ה דפאה) שמחדש, דאפילו אם הפקר בשביעית הוא אפקעתא דמלכא, הנה יש הבדל בין שביעית דאורייתא ובין שביעית דרבנן, כי בשביעית דרבנן יש רק מצוה להפקיר, וזה מובן עפ"י הצד השני של החקירה הנ"ל, כי מכיון שכל הדין הפקר הוא מסתעף מהקדושה, וכפי שנתבאר אצלנו בכמה מקומות775ראה לעיל מדה ה אות יד. וראה לעיל מדה א אות לב, ובספרו של הגאון המחבר דרך הקודש שמעתתא א פרק ט. דכל דין דרבנן בא רק בגברא ולא בחפצא, ובשביל כך כל איסור דרבנן הוא בבחינת איסור דבר אחר גרם לו, ולא בבחינת איסור גופו גרם לו, הנה גם הקדושה של דרבנן הוא רק דין באדם שישמור בזה דיני הקדושה, אבל אין קדושה בחפץ, ממילא גם ההפקר המסתעף מזה איננו בעצם הדבר בתור אפקעתא דמלכא, אלא רק בתור מצוה.
2