המידות לחקר ההלכה, חלק א, י; אמצעי ותכלית י״אHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method X 11
א׳מצות חליצה, גם שם נופלת החקירה אם היא מצוה תכליתית, ככל המצוות, או רק מצוה אמצעית כדי להתירה לשוק, שאמנם יש ראיות לכאן ולכאן וכבר האריכו בזה האחרונים883עיין בענין זה בשו"ת חכם צבי סימן א, חת"ס אה"ע ח"ב סי' פה, באר יצחק אה"ע סי' יז ועין יצחק סי' סב ועוד הסוברים שחליצה היא מתיר, ולעומתם פנ"י כתובות ע, א, שו"ת פרשת מרדכי אה"ע סי' כג, עמק יהושע דיני חליצה סי' כג, העמק שאלה שאילתא קנד סק"א הסוברים שחליצה היא מצוה ועוד, וע"ע בענין חקירה זו במנ"ח מצוה תקצט, רש"ש יבמות לט, ב, אור גדול סנהדרין פ"ב מ"ב, שדי חמד קונטרס דברי חכמים סי' קיט ואסיפ"ד מערכת חליצה, רי"פ על הרס"ג עשין עו, קוב"ש כתובות אות ריד וקוה"ע סי' יא סק"א, ומטו ביה מדרשא דהגר"ח דמלשון המשנה 'מצות חליצה' משמע שהוא מצוה (וכ"ה בעונג יו"ט סי' קעו והעמק שאלה שם).
להשלמת הדברים נציין כאן את דברי הגאון המחבר בספרו דרכי משה דרכי הקנינים שמעתתא ז פרק כא וזה לשונו, ובעיקר הדבר אי חליצה היא מצוה תכליתית או רק דבר המכשיר להתירה לשוק כמו שחיטה וגט למשל, האריכו האחרונים והביאו הרבה ראיות להצד הראשון. א. מהא דאמרינן ביבמות קג, ב דסנדל של איסוה"נ לא תחלוץ בו ואם חלצה חליצתה כשרה ופרש"י הטעם משום דמצוות לאו להינות נתנו ואילו לענין שחיטה אמרינן בחולין ח, א בסכין של ע"ז אמר רבא פעמים שהשוחט אסור במסוכנת דהוי מתקן ולא אמרינן ביה מצוות לאו להינות נתנו. (וראה בענין זה ברשב"א וברמב"ן יבמות שם, כריתי ופליתי סי' י סק"א, עמק יהושע שם, אבן האזל מלואים והשמטות הל' ע"ז פ"ז הי"ט). ב. מיבמות כו, ב דאמרינן שם בטעמו של דבר דבד' אחים וכו' חולצות ולא מתייבמות וכו' דלמא אדמיבם חד מיית אידך וקא מבטל מצות יבמין, ואי נימא דחליצה היא רק מתיר א"כ אותו ההיתר יהיה גם כשימות (ועיין בזה עונג יו"ט שם, עמק יהושע שם, וע"ע נהור שרגא יבמות יז, ב שדן אם ביטול מצות יבמין הוא איסור דאורייתא או דרבנן עיי"ש שסובר שביטול מצות יבמין הוא רק כלפי היבום, אמנם כבר הוכיחו האחרונים מהך גופא דחולצות שהוא גם כלפי חליצה, ועיין חלקת יואב אה"ע סי' פ דאפילו בזקוקה רק לחליצה איכא איסור ביטול מצות יבמין, ועיין שיעורי ר' שמואל יבמות כו, ב אם איסור ביטול מצות יבמין הוא מאיסורי ביאה). ג. מתוס' נדה סו, ב וא"ת אמאי לא בעינן ביאת מים לכתחילה בבית הסתרים כמו בילה וקריאה בחליצה ובכורים, ויש לומר דאין סברא גבי טבילה דבדיעבד טהור לכתחילה נמי לא בעי ותעלה לו טבילה, אבל בילה ומקרא ביכורים וחליצה מצוות נינהו הלכך לכתחילה ליעבד (וע"ע עונג יו"ט שם, עין יצחק שם ענף יא (אות נא), עמק יהושע שם, חלקת יואב שם, קוב"ש חולין סי' כ). ד. בהא דיבמות קיב, ב דמי שאמרה נטולה אני מהיהודים דמסקינן שם דליבם אסורה וכופין אותה שיחלוץ לה, והא התם אינה יכולה לינשא מחמת הנדר (וראה עונג יו"ט שם, עמודי אש (לר"י אייזנשטיין) סי' כ אות נג). אולם לעומת זה יש גם ראיות להיפך א. מהא דסנהדרין באשת מלך שטעמו של רש"י שכיון שבין כך אינה יכולה להנשא (וראה להלן). ב. מהא דכתובות סד, א תבע לחלוץ נזזקין לו תבע לייבם אין נזקקין לו מ"ש וכו' כיון דאגידא ביה לא קא יהבו לי אחריתי וכו' ועיין בתוס' שם דמיירי דהיא אינה רוצה לא לחלוץ ולא לייבם וא"כ אי נימא דהמצוה תכליתי גם בלי טעמא דאגידה ביה עלינו לכפותה (ועיין עונג יו"ט שם, רש"ש שם, קוב"ש כתובות אות ריד)..
להשלמת הדברים נציין כאן את דברי הגאון המחבר בספרו דרכי משה דרכי הקנינים שמעתתא ז פרק כא וזה לשונו, ובעיקר הדבר אי חליצה היא מצוה תכליתית או רק דבר המכשיר להתירה לשוק כמו שחיטה וגט למשל, האריכו האחרונים והביאו הרבה ראיות להצד הראשון. א. מהא דאמרינן ביבמות קג, ב דסנדל של איסוה"נ לא תחלוץ בו ואם חלצה חליצתה כשרה ופרש"י הטעם משום דמצוות לאו להינות נתנו ואילו לענין שחיטה אמרינן בחולין ח, א בסכין של ע"ז אמר רבא פעמים שהשוחט אסור במסוכנת דהוי מתקן ולא אמרינן ביה מצוות לאו להינות נתנו. (וראה בענין זה ברשב"א וברמב"ן יבמות שם, כריתי ופליתי סי' י סק"א, עמק יהושע שם, אבן האזל מלואים והשמטות הל' ע"ז פ"ז הי"ט). ב. מיבמות כו, ב דאמרינן שם בטעמו של דבר דבד' אחים וכו' חולצות ולא מתייבמות וכו' דלמא אדמיבם חד מיית אידך וקא מבטל מצות יבמין, ואי נימא דחליצה היא רק מתיר א"כ אותו ההיתר יהיה גם כשימות (ועיין בזה עונג יו"ט שם, עמק יהושע שם, וע"ע נהור שרגא יבמות יז, ב שדן אם ביטול מצות יבמין הוא איסור דאורייתא או דרבנן עיי"ש שסובר שביטול מצות יבמין הוא רק כלפי היבום, אמנם כבר הוכיחו האחרונים מהך גופא דחולצות שהוא גם כלפי חליצה, ועיין חלקת יואב אה"ע סי' פ דאפילו בזקוקה רק לחליצה איכא איסור ביטול מצות יבמין, ועיין שיעורי ר' שמואל יבמות כו, ב אם איסור ביטול מצות יבמין הוא מאיסורי ביאה). ג. מתוס' נדה סו, ב וא"ת אמאי לא בעינן ביאת מים לכתחילה בבית הסתרים כמו בילה וקריאה בחליצה ובכורים, ויש לומר דאין סברא גבי טבילה דבדיעבד טהור לכתחילה נמי לא בעי ותעלה לו טבילה, אבל בילה ומקרא ביכורים וחליצה מצוות נינהו הלכך לכתחילה ליעבד (וע"ע עונג יו"ט שם, עין יצחק שם ענף יא (אות נא), עמק יהושע שם, חלקת יואב שם, קוב"ש חולין סי' כ). ד. בהא דיבמות קיב, ב דמי שאמרה נטולה אני מהיהודים דמסקינן שם דליבם אסורה וכופין אותה שיחלוץ לה, והא התם אינה יכולה לינשא מחמת הנדר (וראה עונג יו"ט שם, עמודי אש (לר"י אייזנשטיין) סי' כ אות נג). אולם לעומת זה יש גם ראיות להיפך א. מהא דסנהדרין באשת מלך שטעמו של רש"י שכיון שבין כך אינה יכולה להנשא (וראה להלן). ב. מהא דכתובות סד, א תבע לחלוץ נזזקין לו תבע לייבם אין נזקקין לו מ"ש וכו' כיון דאגידא ביה לא קא יהבו לי אחריתי וכו' ועיין בתוס' שם דמיירי דהיא אינה רוצה לא לחלוץ ולא לייבם וא"כ אי נימא דהמצוה תכליתי גם בלי טעמא דאגידה ביה עלינו לכפותה (ועיין עונג יו"ט שם, רש"ש שם, קוב"ש כתובות אות ריד)..
1
ב׳ואמנם צורת החקירה בכאן היא שונה מצורת החקירה במצות תשביתו, דאילו בתשביתו הנה לכו"ע כשיש לו חמץ ברשותו היא מצוה שאי אפשר להמלט ממנה, אלא שהספק הוא בהטעם, אם הוא מטעם אמצעי או מטעם תכליתי, בעוד שבחליצה החקירה אם זהו רק בבחינת מכשיר כדי להתירה לשוק, כמו שהביאו ראיה מהא דפירש"י בטעמו של דבר דאשת מלך לא חולצין משום דבין כך ובין כך אסורה להנשא - עי' בסנהדרין (י"ח א') - ותהיה חליצה לפ"ז מעין שחיטה ומעין טבילה למדס"ל טבילה בזמנה לאו מצוה, ואמנם גדר זה שייך בדברים שכאילו שיש בהן לא רק מצוה אלא גם משום מכשיר כמו שחיטה המכשרת את הבשר, טבילה המטהרת וחליצה המתרת, שבכל אלו אפשר להגיד שאין בזה כלל מצוה, אלא רק מכשיר לבד.
2
ג׳ועי' בספרי "דרכי הקנינים" חלק ב' שמעתתא ז' (פרק כ"א), שחדשנו כדי להשוות את כל הסתירות שיש בזה, ושכבר העירו האחרונים884עיין חידושי רבינו חיים הלוי הלכות יבום פ"ד הט"ז. וע"ע מה שכתב הגאון המחבר לעיל מדה ב אות לב. עפ"י הנחה זו, שאמנם חליצה היא מצוה ככל המצוות, אלא שהמצוה בזה איננה בהמעשה גופא, בהמעשה של "וחלצה את נעלו", אך ורק בההיתר שבא ע"י המעשה הזה, וכשם שמצות יבום גופא איננה במעשה הביאה גופה, אלא בזה שמקיים ע"י כך את הנמוק של "להקים לאחיו שם בישראל" ומה"ט איילונית פטורה מזה, ה"נ חליצה, המצוה היא בהתכלית, שע"י זה הותרה הזיקה מאשת המת.
3
ד׳וההבדל בין חליצה לשחיטה הוא מובן מאליו, דשם בשחיטה הנה לא רק שבעצם המעשה אין מצוה תכליתית, אך גם בההיתר אין מצוה, זאת אומרת, שאינו מצווה להתיר את הבהמה מאיסור אבר מן החי ונבלה, אלא כשרוצה להשתמש בהבשר אז עליו לשחוט, כי אין לו עצה אחרת לזה, אבל בחליצה, הנה עצם ההיתר הוא מצוה, ואף אם לא ירצה להשתמש בההיתר הזה בפועל, הנה הם שניהם מצווים על המצוה הזו כדי שיהיה לה היתר בכח, היינו שתנתק הזיקה המקשרת אותה בתור "אשת המת"885בספרו שם כתב הגאון המחבר: וראיה לדבר דהמצוה אינה בעצם המעשה אך בדין ההיתר יש להביא חזה ראיה שאמרינן מסתברא חייבי לאוין תפסי בהו קידושין חייבי כריתות לא תפסי בהו קידושין שכתב הרמב"ן שהוא משום דכיון דקידושין לא תפסי גם הזיקה אינה תופסת וממילא אין כאן סיבה לחליצה, ואי נימא דעצם מעשה החליצה היא מצוה עדיין ישאר חיטוב החליצה מצד המצוה שבה, ואמנם גזירת הכתוב הוא דכל דאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה אבל הגמ' הלא אומר על זה מסתברא וכו' אלא כאמור שהמצוה איננה בעצם המעשה אך בהמתיר שבה, וכיון דאין זיקה ואין מה להתיר ממילא אין כאן מצוה וכו'. עכ"ד הגאון המחבר. אמנם ראייתו היא רק שהתכלית במצוה היא לא עצם המעשה אלא ההיתר, אולם אין ראיה דהמצוה גופא היא ההתרה, שאפשר שחליצה היא בבחינת מכשיר גרידא והיא היא המצוה וההתרה באה ממילא..
4
ה׳ובאשת מלך הטעם הוא לא מפני זה שאין לה רשות להנשא בפועל, אלא משום ששם להיפך יש מצוה שתשאר כל ימי חייה בתור אשת המת מצד כבוד המלך, זאת אומרת, שלא יהא לה היתר גם בכח, וזהו שמדגיש הרמב"ם בפ"ב מהל' מלכים (הלכה ג') אין חולצין לה אלא "תשב בזיקתה לעולם".
5
ו׳באופן שלפ"ז חליצה היא מצוה אמצעית, כשאר מצוות מסוג שכזה ולא רק בבחינת מכשיר לבד כנ"ל.
6