המידות לחקר ההלכה, חלק א, י; אמצעי ותכלית י״בHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method X 12
א׳כיבוד אב ואם, גם במצוה זו יש לחקור, אם עצם המצוה הוא רק בהפועל יוצא מה שמביא הנאה ממשית לאביו ולאמו, והציות שמציית להם הוא רק אמצעי כדי לבוא ע"י זה להתכלית הנרצה הנ"ל, או דגוף הציות זהו עצם המצוה, דבמה שמציית לו בזה גופא הוא מכבדו.
1
ב׳ואנו מוצאים בזה מחלוקת רש"י ותוס' ביבמות (ו' ע"א) בתוס' ד"ה שכן הכשר מצוה, שרש"י פירש "לעולם בשחוט לי בשל לי והא בעלמא דחי, מ"מ לא נילף מהכא דלדחי עשה דיבום לאו דאחות אשה, משום דאיכא למפרך שכן הכשר מצוה, דאי אפשר לקיים כיבוד בלא דחיית הלאו, אבל גבי יבום יכול לקיים המצוה בלא דחיית הלאו", ובתוס' פירשו להיפך, "דמכיבוד אב ואם אין ראיה דלא דחי, דשם הוא רק הכשר מצוה, וכשמחמר ומטמא ומניח מלהחזיר אבדה כדי להביא גוזלות לאביו, בשעת דחיית הלאו אין מאכילו ומלבישו, אבל בעלמא דעביד גוף המצוה ילפינן מכלאים בציצית דדחי", ואנו רואים ברור, שרש"י פירש דב"הכשר מצוה" הכוונה הוא שאי אפשר להמצוה בלי דחיית הלאו, והתוס' פירשו שב"הכשר מצוה" הכוונה שהוא רק אמצעי למצוה, ועצם המצוה הוא רק בשעה שמאכילו ומלבישו, ואם רש"י לא פירש כן ש"מ שסובר דגם בזה עצם הציות הוא מצוה886לכאורה נחלקו הראשונים בביאור דברי רש"י שאמנם הריטב"א שם מפרש דברי רש"י שגם ההכשר הוא המצוה, אולם עיין במאירי שם שמדבריו נראה שגם רש"י מודה שהשחיטה והבישול הם רק הכשר אלא שלדעתו באופן זה דאי אפשר באופן אחר אזי גם הכשר מצוה דוחה את הל"ת, וע"ע ברמ"א סי' רמ סעיף כה וביאור הגר"א שם, קובה"ע סי' ח סקי"א, חזו"א אה"ע סי' קמח לדף לב..
2
ג׳אכן גם הדוגמא הזו שונה מעט מהדוגמאות הקודמות, דכאן בכל האופנים יש בהעשה של כיבוד אב גם תכלית המצוה, אלא שיש רק ספק במה הוא התכלית, ולא כהדוגמאות הקודמות ששם הספק הוא אם התכלית נמצאת בנקודה אחרת לגמרי, ומאידך גיסא איך שנימא בזה הנה ס"ס לא התכלית היא בעצם המעשה אלא התכלית הוא מצד הכיבוד שיש בזה.
3