המידות לחקר ההלכה, חלק א, י; אמצעי ותכלית י״חHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method X 18
א׳894דברי הגאון המחבר כאן ובאות הבאה מובאים במאמר ההערכה שכתב הרב י.ל. הכהן פישמן במלאת ששים שנה לגהמ"ח נדפס בספרו אנשים של צורה.אחד מן האחרונים מעיר, איך יוצאים ב"משלוח מנות" כששולחים ע"י קטן כיון דקטן לאו בר שליחות הוא?895עיין שו"ת בנין ציון סי' מד שנסתפק אם אדם יוצא כשמביא בעצמו דדלמא בעינן דוקא שלוחו ושלוחו של אדם כמותו מצינו אבל שיהיה הוא כשלוחו לא מצינו ועיין בזה שו"ת מהר"י אסאד סי' רז, שו"ת האלף לך שלמה סי' שפג, ובכף החיים סימן תרצה הביא מכמה מקומות בקרא שנאמר לשון משלוח ואינו על ידי שליח. וע"ע שו"ת דבר אברהם ח"א סי' יג אות ד וח"ב סי' כז אות ה, שו"ת שלמת חיים בסוף חלק או"ח סי' קה. והתשובה על זה, דשם לא בעינן "שלוחו של אדם כמותו" אלא רק שלוחו של אדם לבד, כלומר, דכאן עיקר המצוה הוא "משלוח מנות" באופן שאין השליח כאן במקום המשלח, אלא על המשלח רק להביא לידי התכלית הנרצה, וזאת אומרת ג"כ שכאן לא הפעולה כשהיא לעצמה היא המצוה, אלא זוהי משמשת רק בתור אמצעי896כ"כ בחתם סופר לגיטין כב, ב זה לשונו, ודע והבן כל מה שאמרו חז"ל פלוני בר שליחות או אינו בר שליחות היינו ר"ל בר שליחות כמותו או אינו בר שליחות כמותו אבל שליח אפי' קוף יכול להיות שליח אלא שאינו כמותו. נפקא מיניה היכא שהקפידה תורה שהבע"ד בעצמו יעשה אלא שאנו אומרים שלוחו הוה כמו עצמו. לזה בעינן דין שליחות דאל"ה לא הוה כמותו אבל היכי שאמרה תורה שישלח שליח כגון משלוח מנות זה סגיא אפי' ע"י קוף וכל הפסולים והבן זה כי כבר טעו בו גדולים וטובים ממני וכו'. ובהגהות חת"ס (בסוף השו"ע) סי' תרצה הביאו מליקוטי חבר בן חיים (בהגהותיו על מהר"י אסאד הנ"ל) ששמע מרבו החתם סופר כי רעק"א נסתפק אי בעינן במשלוח מנות דין שליחות ואם יוצא ע"י עכו"ם או קטן, והחת"ס השיב לו אילו היה המצוה להוביל בעצמו רק שע"י שליח ג"כ יוצא משום ששלוחו של אדם כמותו הוי דין שליחות, אבל מאחר שהמצוה לשלוח דוקא מצי לשלוח אפילו ע"י גוי או קטן. וע"ע שו"ת דבר אברהם ח"א סי' יג אות ד שכתב כן מנפשיה (וציין שאח"כ ראה כן בחת"ס). וכ"כ גם בשו"ת שלמת חיים בסוף חלק או"ח (סי' קה) שמהני גם על ידי קוף ופיל ובלבד שידע המקבל שהוא מחמת ריעות.
והנה יש שהבינו את דברי החת"ס, שסברת החת"ס היא שבדבר שצריך דוקא שליח פשיטא שאין צריך כמותו (וכן נראים פשטות דברי הדבר אברהם שם) וראה שו"ת משיב דברים (להג"ר גרשון ליטש רוזנבוים) הביא את דברי הלקוטי חב"ח הנ"ל שהתפרסמו בעלון תל תלפיות מכתב יא אות קג ושם הקשה הגאון חב"ח על דברי רבו מהא דקאמרה הגמ' הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו דאי דידן מי איכא מידי וכו' והא שם ג"כ המצוה רק על ידי שליח ולא בגופו וצ"ע, עכ"ד. והשיב על זה במשיב דברים שם שהקרבת קרבן אין דינה להיעשות דוקא על ידי שליח שהרי כהן מקריב את קרבנו בעצמו. וציין שם שהעורך את כתב העת תירץ שכיון שמי איכא מידי אינו דין או ילפותא אלא סברא שפיר שייכת קושית הגמרא. ועיי":ש במשיב דברים מה שפלפל בזה, ואם שייך לתרץ דמשלוח מנות מקרי רוב מעשיהם ע"י שליח ועל כן מהני שליחות לקטן ולגוי.
ואולם כל הקושיה על החת"ס היא רק כפי הבנה זו בדבריו, אך לפי הגדרת הגאון המחבר אין כאן מקום לקושיה כיון ששחיטת קרבן בודאי שהיא נמנית על הדברים שענין המצוה בפעולה ולא רק בתכלית (והלא מקרבן פסח ילפינן שליחות) ועל כן אינו דומה כלל למשלוח מנות שם אין לנו ענין בפעולת הנתינה אלא בקבלה. אכן הגאון המחבר עצמו חולק על זה להלן באות הבאה וסובר שהקרבת הקרבנות אינה בגדר מצוה על הפעולה וראה שם מה שכתב..
והנה יש שהבינו את דברי החת"ס, שסברת החת"ס היא שבדבר שצריך דוקא שליח פשיטא שאין צריך כמותו (וכן נראים פשטות דברי הדבר אברהם שם) וראה שו"ת משיב דברים (להג"ר גרשון ליטש רוזנבוים) הביא את דברי הלקוטי חב"ח הנ"ל שהתפרסמו בעלון תל תלפיות מכתב יא אות קג ושם הקשה הגאון חב"ח על דברי רבו מהא דקאמרה הגמ' הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו דאי דידן מי איכא מידי וכו' והא שם ג"כ המצוה רק על ידי שליח ולא בגופו וצ"ע, עכ"ד. והשיב על זה במשיב דברים שם שהקרבת קרבן אין דינה להיעשות דוקא על ידי שליח שהרי כהן מקריב את קרבנו בעצמו. וציין שם שהעורך את כתב העת תירץ שכיון שמי איכא מידי אינו דין או ילפותא אלא סברא שפיר שייכת קושית הגמרא. ועיי":ש במשיב דברים מה שפלפל בזה, ואם שייך לתרץ דמשלוח מנות מקרי רוב מעשיהם ע"י שליח ועל כן מהני שליחות לקטן ולגוי.
ואולם כל הקושיה על החת"ס היא רק כפי הבנה זו בדבריו, אך לפי הגדרת הגאון המחבר אין כאן מקום לקושיה כיון ששחיטת קרבן בודאי שהיא נמנית על הדברים שענין המצוה בפעולה ולא רק בתכלית (והלא מקרבן פסח ילפינן שליחות) ועל כן אינו דומה כלל למשלוח מנות שם אין לנו ענין בפעולת הנתינה אלא בקבלה. אכן הגאון המחבר עצמו חולק על זה להלן באות הבאה וסובר שהקרבת הקרבנות אינה בגדר מצוה על הפעולה וראה שם מה שכתב..
1