המידות לחקר ההלכה, חלק א, י; אמצעי ותכלית ב׳HaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method X 2
א׳יש מצוות כאלה שקיום המצוה, כלומר, פעולת המצוה, היא בבחינה תכליתית, ויש כאלה שהפעולה היא רק בבחינה אמצעית והתכלית באה ממילא.
1
ב׳למשל, שחיטה אפילו לאלה הסוברים ד"וזבחת" היא מצות עשה, אבל בכל האופנים אין הפעולה כשהיא לעצמה בבחינת מצוה תכליתית, אלא רק בבחינת אמצעי כשרוצה לאכול את הבהמה859אין כוונת הגאון המחבר לחילוק שבין מצוה קיומית למצוה חיובית שזה אינו נוגע לאמצעי ותכלית, גם אין כוונתו שהשחיטה היא הכשר מצוה כבנית סוכה שאי לאו הכי לא היו מברכים עליה. אלא כוונתו היא שישנם מצוות שמעשה המצוה הוא גם תכלית המצוה וכמו ישיבת סוכה (ואם כי גם בישיבת סוכה ישנו הטעם למען ידעו דורותיכם אך זה בגדר תכלית לתכלית, ראה מה שהובא לעיל מהמורה נבוכים) ויש מצוות אשר כל ענינם הוא ההכשר בדבר, ובשחיטה גם כן ענין השחיטה הוא ההכשר אכילה ואין תכלית המצוה מעשה השחיטה גופא, ואפילו הכי מברכים כיון שעל אף שהמצוה היא הכשר דבר אחר אך סוף סוף היא גמר הדבר..
2
ג׳אכן יש מצוות כאלה, שקשה לברר אם הן מסוג של מצוות תכליתיות או מצוות אמצעיות, מהן שאנו מוצאים מחלוקת בתלמוד גופא, וכמו למשל המחלוקת אי טבילה בזמנה מצוה או לא, ומהן שהסתפקו בזה הראשונים והאחרונים.
3
ד׳ודוגמאות לאלה:
4