המידות לחקר ההלכה, חלק א, י; אמצעי ותכלית כ״אHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method X 21

א׳אמנם הקצוה"ח בא על זה בטענה, א"כ מדוע אנו צריכין בשלד"ע הטעם דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין, תפ"ל מטעם דבפעולה לבדה שאין לה יחס אל המשלח כנ"ל לא שייך כלל הגדר שליחות?⁹⁰¹בקובץ שמועות לב"מ דף ח, א תירץ שבכל שליחות אין המעשה מתייחס למשלח אלא רק התוצאה, ועל כן שייך שליחות לדבר עבירה, משא"כ במצוה הגם שהתוצאה מיוחסת אך סוף סוף לא נעשית המצוה כתיקונה, וכתב שזה גופא כוונת התוס' רי"ד. ועיין גם בעונג יו"ט סי' קיג ולקח טוב כלל א אות ח. ובאור שמח הלכות שלוחין ושותפין פרק א הלכה א כתב בביאור דברי התוס' רי"ד וזה לשונו, וכוונתו, דמכוון המצוה יתיחס אל גופו, כמו גיטין וקדושין, שמגרש פלוני ע"י שליח, ובגט נכתב שמו של המשלח, וכן בקדושין הכסף של המשלח, ולו מתקדשת, וכן עשיית סוכה שיושב המשלח בה, וכיו"ב, אבל לא היכא שהמעשה המרכזי התכליתי יהיה אך לשליח, כמו אם יאכל חבירו מצה או יניח תפלין, ורק חסר עוד גדר בזה, והוא דבמצות כוונת תורה שיאכלו כל ישראל פסח או מצה ומרור וכיו"ב, א"כ אם יאכל אחד עבור חבירו הלא ימלא אחד כריסו עבור כל העולם, ויתבטל מכוון התורה שכל ישראל יאכלו בעצמם, וכן סוכה, שהמכוון שכל ישראל ישבו בסוכות ולא אחד עבור כולם, רק באופן שהענין הוא של חבירו, שפסחו נשחט לשמו, והוא אוכל, וכן קדושין לשמו נתקדשה פלונית, וכל ישראל יהיו להן ג"כ נשים, אמנם ברציחה וחלב וערוה צריך לחפש טעמים לשלול השליחות, משום דמכוון התורה שכל ישראל לא יאכלו חלב וכל ישראל לא יבעלו ערוה, והנפש לא יהרג, א"כ אם עושה זה נגד מכוון התורה ע"י חבירו, הרי עבר על ידי סיבה על מכוון התורה, דהנפש נרצח והערוה נבעלה והחלב נאכל, לכן סד"א דיש שליח לדבר עבירה, וכן לשמאי ברציחה, ודוק כי זה האמת בס"ד. עכ"ל האור שמח. וע"ע חלקת יואב חו"מ סי' ד, ברכת שמואל קידושין סי' כ בשם הגר"ח.

ב׳אבל באמת גם זה לא קשיא, דבעינן לטעמא ד"דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין" שלא תועיל שליחות אף במקום שהפעולה כן מתיחסת אל המשלח, כמו, למשל, בגנב שעשה שליח לגנוב כמבואר בב"מ (י"ב) או בקדושין בעברה כמו דאמר שם ב"כהן שאמר לישראל קדש לי אשה גרושה".

ג׳ולא קשיא מהא דב"ש שס"ל באמת באומר לו "צא הרוג את הנפש" דהמשלח חייב? דב"ש, כפי שאמרנו בספרנו דרכי הקנינים ח"א ש"ד (פ"ט) ודאי ס"ל דגדר שליחות שייך בכ"מ ואף במקום דבעינן גוף ממש נמי שייך שליחות, כמו דאמרינן בקדושין (מ"ג ע"א) דב"ש סוברים דאין שליח נעשה עד משום "כיון דאמר מר שלוחו של אדם כמותו הוה ליה כגופיה", ובשביל כך אמרינן שם "דכל טעמא דלב"ש לא מחייב באומר בעול את הערוה ואכול את החלב שהוא מפני שלא מצינו בכל התורה כולה זה נהנה וזה מתחייב", אבל לולי זאת היינו באים גם בזה מטעם שליחות, אע"פ שאנו צריכין בזה לא רק להפעולה אלא גם להגוף.

ד׳והא דגם ב"ה זקוקים בצא הרוג את הנפש לטעמא דאין שליח לדבר עברה? הוא לא מפני הפטור על המשלח דבזה, כאמור, יש טעם אחר, הטעם דבפעולה לבדה שאין לה יחס אל המשלח לא שייך כלל הגדר שליחות, אלא דבעינן לטעמא דאין שליח לדבר עברה כדי לחייב את השליח שלא יופטר מטעם מתעסק, כיון דלא עשה זאת רק כדי למלאות את רצונו של המשלח.

ה׳ומובן, דבכל אלו המקומות שאנו למדים דיש שליח לדבר עברה כמו בטביחה ומכירה, שליחות יד בפקדון, מעילה בהקדש, בכל אלו המקומות, אין כאן פעולה סתם אלא פעולה המתיחסת אל המשלח⁹⁰²עיין נודע ביהודה קמא אה"ע סי' עו שמחותנו כתב להוכיח דבשחיטה אמרינן לכולי עלמא כהנים שלוחי דידן דאל"ה אמאי לא הוכיחה הגמ' דכהנים שלוחי דרחמנא מבעלי מומין לר"ע דאם עלו לא ירדו וכן משאר פסולי שחיטה אע"כ דבשחיטה היה פשוט לגמרא דשלוחי דידן נינהו. והשיב לו על זה הנודע ביהודה בסי' עז וזה לשונו, ומה שהביא מבעלי מומין לר"ע דאם עלו לא ירדו ואמאי לא פשיט מהכא דכהנים שלוחי דרחמנא. אני תמה על אדם גדול כמוהו מי דחקו לעייל נפשיה בפלוגתא ולהקשות מר' עקיבא ולמה לא הקשה מכל הפסולים שאם עלו לא ירדו. אלא שקושיא זו לית בה מששא וכי דבר אחד יש לנו שהוא דבר עבירה ויש בו שליחות והלא טביחה ומעילה ד"ע הוא ויש שליחות אלא שגזירת המלך היא והתורה רבתה בפירוש וג"כ פסולין שאם עלו לא ירדו גלי לן קרא ריבוי דזאת תורת העולה אלא שבבעלי מומין נחלקו אם רבינהו קרא בהך דומיא דשאר פסולין דלר"ע כיון שכשירים בעוף לא גריעי משאר פסולין ושפיר רבינהו קרא. ואם יאמר הגאון מחותני נר"ו א"כ במס' קדושין דמקשה הניחא למ"ד שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין וכו' ולמה לא משני דאיכא כתוב שלישי כל הפסולין שעלו לא ירדו. זה אינו דהרי באמת כהנים שלוחי דרחמנא נינהו ולא שייך אין שליח לד"ע אבל למיפשט מהכא דכהנים שלוחי דרחמנא ליכא למיפשט דשאני הכא דרבי קרא. עכ"ל הנודע ביהודה. מבואר מדבריו דדין שליח לדבר עבירה נאמר גם באופן שצריך שליחות..