המידות לחקר ההלכה, חלק א, י; אמצעי ותכלית כ״גHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method X 23
א׳ואגב נעיר בזה על דברי הקצוה"ח סי' קפ"ב הנ"ל (ס"ק ב') שחולק על הנב"י שחידש, דגם שנעשה ע"י שליח בעל כרחה דאינו גם כלל, כיון דהיכא דאין שלד"ע המעשה בטל, כמ"ש בתוס' ב"מ (י"א ע"ב) וכאן הלא איכא חרם דר"ג, וסותר זאת הקצוה"ח הנ"ל מדברי המלמ"ל בפ"ג מגניבה (הלכה ו') גבי טביחה דיש שלד"ע. דאפילו אם השליח שחט בשבת, אבל מכיון דהוא עשאו שליח סתם, הנה נהי דאין המשלח מתחייב ע"י פעולת השליח מצד חילול שבת, בכ"ז לענין חיוב ד' וה' שפיר יש שליחות וה"נ.
1
ב׳אבל באמת לפ"ד אין בזה שום דמיון כלל, דרק לענין טביחה ומכירה דכמו שאמרנו ששם לא בעינן הגדר של "כמותו" אלא רק "שלוחו של אדם" לבד, וכששחט בשבת לא נחשבה פעולת השליח כפעולת המשלח ממש, בכ"ז הוא חייב בד' וה' משום דס"ס יש בזה משום "שלוחו של אדם" כנ"ל, משא"כ בגירושין דחלות הגירושין נעשית רק ע"י זה שאנו אומרים "שלוחו של אדם כמותו" ונתינתו של השליח הוא ממש כנתינתו של המשלח, הנה כשנתן בע"כ מכיון שלא נחשבת נתינת השליח כנתינת המשלח לענין העברה שבזה, ממילא אין כאן ה"ונתן", שזהי העיקר בחלות הגירושין906בהגהות ברוך טעם ובשו"ת כתב סופר חו"מ סי' מ הקשו באופן אחר דעד כאן לא אמרינן שאם לא היה שליחות בדוקא לדבר עבירה אלא באופן ששלח לטבוח והרי לא שלח לטבוח בשבת אלא בחול ועל כן אין החילול שבת מיוחס אליו, מה שאין כן בגירושין שכל זמן שהוא בעל כרחה לא שייך שליחות כלל..
2