המידות לחקר ההלכה, חלק א, י; אמצעי ותכלית כ״דHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method X 24
א׳אם האמצעי של המצוה תלוי בזמן, והתכלית לא תלוי כלל בזמן, אם זה נחשב למ"ע שהזמן גרמא או לא, דבר זה הוא מחלוקת הראשונים.
1
ב׳כי ציור שכזה אנו מוצאים תמיד במילה, שכאמור, לא פעולת המילה זוהי התכלית, אלא שיהיה מהול, והנה התוס' בקדושין (כ"ט ע"א) מקשים "ל"ל קרא דנשים פטורות ממצות מילה - תיפוק ליה דמצות עשה שהזמן גרמא הוא שנימול בשמיני ללידתו?" ומתרצים "כיון דמיום השמיני והלאה אין לה הפסק לאו זמן גרמא הוא", אבל בריטב"א מתרץ את הקושיא בזה "איכא למימר, דהתם הוא במצוה דנפשיה, אבל הכא במצוה דבנה, ה"א דמחייבה, דלא גרעה מב"ד דמחייבי, להכי איצטריך קרא למיפטרה דכתיב אותו ולא אותה", וכוונתו הוא כנ"ל, דבמילה אין תכלית המצוה בהמוהל אלא בהמהול, שהוא הבן, ורק האמצעי, פעולת המילה תלוי בזמן, אבל התכלית איננה תלויה כלל בזמן, ולשיטת התוס' צריכין אנו לומר דגם זה בכלל מ"ע שהזמן גרמא907עיין לעיל מדה ד אות טז שכתב הגאון המחבר דרך אחרת, ועיין שם בהערות דהקה"י קידושין סי' כח ביאר דברי הריטב"א שכל שהאדם מקיים את חיובו של השני לא שייך מצות עשה שהזמן גרמא רק אנו דנים את חיובו של השני, וכמו שאם אשה מחיובת בחינוך לא נימא שתהיה פטורה מחינוך הבנים במצות עשה שאין הזמן גרמא (עיי"ש שהביא ראיה לזה מהילני בחיוב חינוך דסוכה). ומדברי הגאון המחבר נראה שהוא חילק באופן אחר שכיון שהדין להיות מהול אינו תלוי בזמן שהרי חייב להיות מהול בין ביום ובין בלילה לא אמרינן בזה מצות עשה שהזמן גרמא (ועיי"ש שהובא שם בהערות מהמקנה קידושין שם שביאר דברי הריטב"א כפי דברי התוס' רי"ד שאמנם המילה עצמה היא ביום אך ההתעסקות בצרכי המילה והטרחה בה היא בין ביום ובין בלילה). וראה בהערה הבאה..
2