המידות לחקר ההלכה, חלק א, י; אמצעי ותכלית ד׳HaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method X 4
א׳ובזה מבארים מחלוקת הרמב"ם ושאר הראשונים אם הלאו דב"י הוא לאו הניתק לעשה, כי הרמב"ם פוסק בפ"א מהל' חמץ ומצה (ה"ג) דבקנה חמץ בפסח, שיש בזה מעשה, הוא לוקה משום ב"י, והרבה מהראשונים השיגו על זה, דהא מבואר להדיא בפסחים (צ"ה ע"א) דזהו לאו הניתק לעשה של תשביתו? אבל באמת גם זהו גופא תלוי בחקירה הנ"ל, דזהו פשוט, דלאו דבל יראה ובל ימצא עובר בכל רגע ורגע, אבל אם גם המצוה דתשביתו הוא מקיים בכל רגע ורגע, זהו תלוי בחקירתנו הנ"ל, דאם המצווה היא בפעולת הביעור הרי אפשר לו לקיים את המצוה רק פעם אחת, וממילא העברה על עשה זו, היא רק עברה חד-פעמית, אבל אם המצוה הוא בזה שלא יהא לו חמץ, אז גם המצוה הוא מקיים בכל רגע, וכשאינו מבער הוא עובר בכל רגע לא רק על הל"ת, אך גם על העשה866ראה מה שכתב הגאון המחבר בהקשר לכך לעיל מדה ד אות יז..
1
ב׳וממילא מובן, שרק אז אפשר לכלול זאת בסוג לאו הניתק לעשה, אם אנחנו תופסים כהצד הראשון, ואף אם שהא חמץ בפסח ועבר בכל רגע על בל יראה ובל ימצא, אבל ס"ס כשישרוף אפילו באמצע הפסח לא עבר על עשה, דבין כך ובין כך את העשה אי אפשר לו לקיים רק פעם אחת, אבל להצד השני הרי הלאו והעשה באים ביחד, דבשעה שעובר על הלאו עובר גם על העשה, ובקיום העשה יחדל גם הלאו, ואין זה לאו הניתק לעשה אלא ל"ת ועשה ככל ל"ת ועשה.
2