המידות לחקר ההלכה, חלק א, י; אמצעי ותכלית ה׳HaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method X 5
א׳והסברא נותנת, דבזה גופא הוא המחלוקת בין ר' יהודא וחכמים, אי אין ביעור חמץ אלא שריפה או אפילו מפרד וזורה לרוח, דאם נימא דהמצוה היא בהפעולה בתור תכלית867גם כאן יש לדחות כנ"ל שאפשר שהמצוה היא בפעולה גם שלא בתור תכלית (כמו שחיטה או טבילה למ"ד שגם בזמנה אינה מצוה) ואפילו הכי המצוה היא עצם הביעור ולא רק שלא יהיה חמץ., אז אי אפשר לקיים את המצוה רק ע"י פעולה מיוחדה, ולדעת ר' יהודא זו היא שריפה דוקא, אבל אם המצוה היא שלא יהיה לו חמץ, אז לא נפקא מינא לנו באיזה אופן הוא מביא לכך, ואז במפרד וזורה לרוח נמי יוצא ידי חובתו.
1
ב׳וממילא לא קשה על הרמב"ם מהגמ' הנ"ל, דסוגית הגמרא קאי לר' יהודא שם, כמבואר להדיא, ולדידיה שפיר נחשב ללאו הניתק לעשה, משא"כ להרמב"ם דפסק בפ"ג מהל' חמץ ומצה (הלכה י"א) דהשבתתו בכל דבר, שפיר פסק דקנה חמץ בפסח דלוקה868תירוץ זה נמצא בחידושי רבינו חיים הלוי על הרמב"ם חמץ ומצה פ"א ה"ג..
2