המידות לחקר ההלכה, חלק א, י; אמצעי ותכלית מ״דHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method X 44
א׳ואמנם לא רק בשבת שכתוב בה מלאכת מחשבת, אך גם בכל העברות של פעולה, זולת חלבים ועריות, אנו מביטים על התכלית, כי כל פעולות עשית לשם תכלית ידועה, ואם אינו מכוון להתכלית הוא מותר, ובשביל כך אנחנו אומרים "מוכרי כסות מוכרים כדרכם, ובלבד שלא יתכוון בחמה מפני החמה" וכו' (כלאים פ"ט משנה ה') ומזלפין יין ע"ג האישים (זבחים צ"א ע"א) ועיין ברמ"א יו"ד סי' ש"א (ס"ק ו'), שמותר אפילו ללבוש כלאים שאין מכוון להנאתו אלא להעביר בו המכס, שמכל זה אנו רואים, שאפילו בשאר עברות מותר אפילו בפסיק רישא דלא ניחא ליה940דעת הרא"ש שבת פרק יד סי' ט דפסיק רישא דלא ניחא ליה לא שרי אלא בשבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה אבל בשאר איסורים לא. והביא ראיה מזבחים שם שמקשה הגמרא והא קא מכבה. ואולם המהר"ל מפראג תמה דאדרבה משם ראיה לסתור דהגמ' שם מיישבת דהא מני ר"ש, עיין מגן אברהם סי' שכ. ועיין אבן האזל שבת פ"א., מפני שכאמור, כל מעשה של האדם הנה "סוף מעשה במחשבה תחילה", כלומר, מעשה תכליתי, וכל עברה במעשה באה העברה ביחוד על התכלית שבדבר.
1
ב׳ועלינו להוסיף, כי אע"פ שבשבת אנו ממעטינן דבר שאין מתכוון רק ממה שכתוב "מלאכת מחשבת" ונראה שבלי זה היו חייבים אף על דבר שאינו מתכוון? מפני שבשבת עיקר האיסור הוא לא מצד הפעולה, אלא מצד הפועל שעל האדם לנוח בשבת, ומה"ט סוברים האחרונים, דאף לב"ש, דס"ל יש שליח לדבר עברה, בכ"ז בשבת גם הוא מודה דאין שליח לדבר עברה, מפני שאפילו לב"ש שיש שליח לדבר עברה, זה שייך רק במקום שהעברה היא בהפעולה, כמו בצא הרוג את הנפש דהעברה היא בודאי בזה, שע"י נהרג נפש ושייך עוד לחייב את המשלח מצד שלוחו של אדם כמותו, דס"ס גם בזה סובר ב"ש דנחשב כאילו נהרג אדם על ידו, משא"כ בשבת שכל האיסור הוא מצד האדם שלא נח בשבת וס"ס הוא נח, דעל הגוף לא שייכת שליחות941זה לשון הבית מאיר אה"ע סימן ה באיסורי שבת לא שייך כלל בעכו"ם צד שליחות לדבר עבירה דדוקא היכא שהעבירה מצד עצמה מתועבת שייך שליה לדבר עבירה דהעבירה מכל מקום נעשתה אבל שבת דאיסור מלאכה הוא אך למען ינוח ישראל והמלאכה מצד עצמותה י"ל דאינה כלל עבירה וראיה לזה דמן התורה מותר להעמיד קדירה אצל האש קודם שבת ויתבשל בשבת ואדרבה מצינו עכו"ם ששבת חייב מיתה נמצא דעכו"ם העושה בשליחות ישראל לא שיך בו שליח לדבר עבירה דהא הישראל נח וכיוצא בזה מצינו בשליחות לדבר מצוה שמצוה שעל גופו דומיא דהנחת תפילין ודאי בלתי אפשרי לקיים ע"י שליח. וע"ע שו"ת חת"ס או"ח סי פד וסי' רא, אתוון דאורייתא כלל י..
2
ג׳ובשביל כך אנו צריכים למלאכת מחשבת, דבלי זה היינו אומרים דבשבת חייב אף בדבר שאינו מתכוון, דהא ס"ס לא נח, ובאה ה"מלאכת מחשבת" ללמדנו, שס"ס אינו עובר על המנוחה של שבת רק כשעושה מלאכה, ומלאכה איננה רק מלאכת מחשבת942לפי דבריו יהיה הדין דבמלאכות שאין דין מלאכת מחשבת וכמו בחבורה דמקלקל בחבורה חייב לא יהיה הפטור דאינו מתכוין. וראה אבן האזל פ"א ה"ג שדן בזה. ועיין ביאור הגר"א סי' שלא דבחבורה מחייב בפסיק רישא דלא ניחא ליה ומבואר דדוקא בפסיק רישא דלא ניחא ליה אבל באינו מתכוין גרידא פשיטא שפטור גם בשבת דלא גרע משאר איסורים.
ובעיקר סברת הגאון המחבר כבר כתב כן החת"ס יומא לד, ב בשם החות יאיר (סי' קפח, ועיין שם) וזה לשונו, הקשה החו"י הא בלבישת כלאים הוי כעין מלאכה שאינה צריכה לגופה שאין צריך הלבישה לגופה אלא להעביר את המכס ומה טעם לתארו בשם אין מתכוין (וזה כעין קושית הרשב"א שבת לג, א), ותירוצו הוא דוקא בשבת הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה לחוד ודבר שאין מתכוין לחוד דאפילו אי דבר שאינו מתכוין פטור מ"מ מלאכה שאצל"ג חייב דהרי בשבת עיקר קפידא הוא השביתה למען ינוח והמדליק נר ביום שאין צריך לו כלל מכל מקום עבר אלמען ינוח ורק שיהיה כוונתו להדליק אפילו שלא להאיר, משא"כ בשארי מצוות שבתורה עיקר קפידא הוא על תכלית הענין כגון בכלאים אין האיסור הלבישה אלא חימום הגוף הבא מן הלבישה וא"כ גם אם אינו צריך את החימום הוי אינו מתכוין. והכלל כל שבשבת הוא מלאכה שאינה צריכה לגופה הוה בשאר איסורים אינו מתכוין, וכעין זה תירץ הרשב"א שם וכו'..
ובעיקר סברת הגאון המחבר כבר כתב כן החת"ס יומא לד, ב בשם החות יאיר (סי' קפח, ועיין שם) וזה לשונו, הקשה החו"י הא בלבישת כלאים הוי כעין מלאכה שאינה צריכה לגופה שאין צריך הלבישה לגופה אלא להעביר את המכס ומה טעם לתארו בשם אין מתכוין (וזה כעין קושית הרשב"א שבת לג, א), ותירוצו הוא דוקא בשבת הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה לחוד ודבר שאין מתכוין לחוד דאפילו אי דבר שאינו מתכוין פטור מ"מ מלאכה שאצל"ג חייב דהרי בשבת עיקר קפידא הוא השביתה למען ינוח והמדליק נר ביום שאין צריך לו כלל מכל מקום עבר אלמען ינוח ורק שיהיה כוונתו להדליק אפילו שלא להאיר, משא"כ בשארי מצוות שבתורה עיקר קפידא הוא על תכלית הענין כגון בכלאים אין האיסור הלבישה אלא חימום הגוף הבא מן הלבישה וא"כ גם אם אינו צריך את החימום הוי אינו מתכוין. והכלל כל שבשבת הוא מלאכה שאינה צריכה לגופה הוה בשאר איסורים אינו מתכוין, וכעין זה תירץ הרשב"א שם וכו'..
3