המידות לחקר ההלכה, חלק א, י; אמצעי ותכלית מ״הHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method X 45
א׳וראיתי אחרי כך בספרו של רבנו חיים הלוי זצ"ל בפ"י (הלכה י') מהלכות שבת שג"כ עמד על ההגדרה של מלאכת מחשבת שנאמר דוקא בשבת ודבר שאינו מתכון שזה נאמר בכל העברות כנ"ל ש"מלאכת מחשבת" היא בידיעה שידע את התכלית שבשבילה באה המלאכה943בשערי יושר שער ג פרק כה הקשה על הסברא הנ"ל דלפי זה ספק פסיק רישא יהיה מותר (והוא הביא ראיה דאסור ממה דפליגי תנאי בשבת צה, א אם מכבד את הבית הוי פסיק רישא ולכאורה אם פליגי בזה תנאי אז לכו"ע פטור כיון דהאדם ודאי אינו יודע יותר מהתנאים אע"כ דספק פסיק רישא אסור, אכן יש בזה מחלוקת הט"ז והמג"א סי' שטז במכסה תיבה ואינו יודע אם יש שם זבובים, ועיין רעק"א יו"ד סי' פז). ומכח זה כתב השערי יושר דיסוד פסיק רישא אינו בהידיעה אלא בעצם דכל מלאכה שהיא פסיק רישא שם המלאכה עליה גם בלי כוונת העושה, אבל במקום שאינו פסיק רישא וכגון בגרירת ספסל שאי אפשר להגדיר את המעשה כמעשה חרישה אם לא שיתכוין לכך. וע"ע משנת ר' אהרן כתובות סימן ד. ובחזון איש או"ח סי' נ כתב וזה לשונו, דלר' שמעון דבר שאינו מתכון מותר במקום ספק אע"ג דבכל ספק אזליכן לחומרא והיה ראוי לחוש לגרור מטה שמא יעשה חריץ, אלא דהעדר הכונה מבטל את המעשה ואף אם יעשה חריץ אין זו מלאכה דידיה אלא כנעשה מאליו, עכ"ל. וכ"כ בקוב"ש פסחים אות קיז ליישב קושית רע"א על ר"ת דס"ל שאע"פ שר' אליעזר פוטר בהעלם מקדש קרבן עולה מכל מקום מחייב חטאת והק' רע"א הא הוי מתעסק שלא ידע שזה מקום המקדש, ותירץ הקוב"ש דיסוד אינו מתכוין ופסיק רישא שאין המעשה מתיחס לעושה והוי כנעשה מאליו ואם כן סברא זו שייכת דוקא כשיש קפידא על הגברא אז מהני אינו מתכוין, אבל כשהתורה הקפידה על התוצאה וכמו בטומאת מקדש וקדשיו, לא מהני פטור אינו מתכוין. עכ"ד. ואמנם לפי דבריו מתחזקת הוכחת הגנמ"ח שבשבת עיקר הקפידא על הגברא שאם הקפידא היא על התוצאה של המלאכה מה מהני פטור אינו מתכוין. וע"ע קוב"ש ח"ב סי' כג., אבל דבר שאינו מתכוון הכוונה בהרצון, שאע"פ שהוא יודע את התכלית שיוצאת מהפעולה, אבל אינו רוצה בזה ג"כ מותר וראי' מפסחים (כ"ה ע"ב) לענין "הנאה הבאה לו לאדם בעל כרחו" וכו' ששם הרי בודאי יודע שמגיע לו הנאה, ובכ"ז אנו באים בזה מטעם דבר שאינו מתכוון.
1
ב׳ומזה תתחזק עוד ביותר הנחתנו הנ"ל, דאל"כ מדוע מדגישה הגמרא דוקא בשבת את הפטור של "מלאכת מחשבת" ולא את הפטור של אינו מתכוון הכולל הרבה יותר לפי הנ"ל? למשל בב"ק (כ"ו ע"ב) גבי "היתה לו אבן מונחת בחיקו", שג"כ כל ההדגשה היא רק משום דבשבת "מלאכת מחשבת אסרה תורה", והג' רעק"א בתשובה הנ"ל נותן נמוק, מדוע לא השתמשו בהפטור של מתעסק, ומ"מ נתן נמוק נכון דכיון דבמתעסק יש ס"ס עברה, אם כי לא חייבים חטאת על זה, יש בזה הכלל של קלב"מ, אבל עדיין קשה מדבר שאינו מתכוון כנ"ל? אכן לפ"ז יתורץ, דבשבת אפשר לבוא רק מצד מלאכת מחשבת, שאם אין ידיעה אין זה בכלל מלאכת מחשבת, אבל אי אפשר לבוא בזה מצד דבר שאינו מתכוון דבא על הרצון כנ"ל, דרצון לא שייך רק במקום דהעברה היא בהפעולה, ולא במקום שהעברה הוא בהפועל כנ"ל944ראה להלן אות נו מה שהביא הגאון המחבר בשם הגר"ח בהלכות שבת ומדבריו מבואר שגם במלאכת שבת איכא פטורא דאינו מתכוין של כל התורה כולה. וכן מבואר במשנת ר' אהרן אורח חיים סימן ה סק"ה, עיי"ש..
2
ג׳ואפשר שבזה היא המחלוקת של הערוך ושאר הראשונים שבפסיק רישא דלא ניחא ליא בשבת, שלדעת הערוך גם זה מותר, ולשאר הראשונים אסור, כי הערוך מביא לזה ראיה כמבואר בתוס' כתובות (ו' ע"א) מהא דמזלפין יין ע"ג האישים, ומהא דמוכרי כסות מוכרין כדרכן, ואלה החולקים על הערוך סוברים דמזה אין ראיה "כי בכ"מ בפסיק רישא דלא ניחא ליה אי אפשר לנו לבוא מצד חוסר ידיעה, דהא ס"ס הוא יודע שהתכלית מוכרחת לבוא מזה אלא מצד חוסר רצון, וזה לא שייך בשבת כנ"ל945בפשטות הראשונים חולקים משום שהם סוברים שהתם לא הוי פסיק רישא., ולדעת הערוך נצטרך להגיד שאינו חולק בין שבת לשאר העבירות.
3