המידות לחקר ההלכה, חלק א, י; אמצעי ותכלית נ״וHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method X 56
א׳ובת' "רבינו חיים הלוי" מחדש שם כדי לישב את דברי הרמב"ם שפסק בפ"י מהל' שבת (הלכה ז') "המפיס שחין בשבת כדי להרחיב פי המכה הר"ז חייב - וכו' - ואם הפיסה להוציא ממנה הלחה שבה ה"ז מותר", ושם (בהלכה כ"ה) פוסק ג"כ "רמשים המזיקין - וכו' - מותר לצוד אותן בשבת והוא שיתכוון להציל מנשיכתן", שהכ"מ מקשה על זה מגמרא מפורשת בשבת (ק"ז ב') ששני הדינים הללו הוא רק למאן דס"ל מלאכה שאצל"ג פטור, והרמב"ם הלא פוסק דמלאכה שאצל"ג חייב? וגם קושית התוס' על מה דאמר שמואל בשבת (ג' ע"א) שבצידה צבי ונחש ומפיס מורסא פטור ומותר, אע"פ שהוא בעצמו פוסק בשבת (מ"ב ע"א) במלאכה שאצל"ג שחייבים? והוא מתרץ שם באריכות וקוטב דבריו הוא, שלדעת הערוך דכל פסיק רישא דלא ניחא ליה שרי מטעם דבר שאינו מתכוון, ויוצא מזה בצידת נחשים ועורבים שלא יזיקו או מפיס מורסא כדי להוציא מהם ליחה, יש בזה מלבד מלאכה שאינה צריכה לגופה, גם דבר שאינו מתכוון, אכן אין לזה ענין ל"מלאכת מחשבת", שבזה כולי עלמא מודים, כי מלאכת מחשבת באה רק על זה במקום שאין כוונה גמורה למלאכה, אבל בפסיק רישא דלא ניחא ליה הרי כן יש כוונה גמורה למלאכה, אבל שאינו רוצה בהתכלית, וממילא הוא אומר ששמואל לטעמיה דדבר שאינו מתכוון מותר, הנה אף דבמלאכה שאצל"ג חייבים, כאן פטור ומותר מצד דבר שאינו מתכוון, והא דאמרינן בשבת (ק"ז ע"ב) דזה תלוי במחלוקת של מלאכה שאצל"ג, האומר הוא רב דס"ל דבר שאינו מתכוון אסור כמבואר שם בשבת (מ"ב ע"א) הנ"ל972מדברי הגר"ח מבואר שלא כדברי הגאון המחבר לעיל אות מה שחידש שבמלאכת שבת יש רק פטור של אינו מתכוין מצד מלאכת מחשבת, אבל אין פטור של אינו מתכוין דכל התורה כולה. ואילו הגר"ח סבירא ליה להדיא שיש כאן פטור של אינו מתכוין דכל התורה כולה..
1
ב׳ופלא מאד הדבר שלא הרגיש שכמה וכמה דינים נשנו במלאכה שאצל"ג שכל היסוד שלהם כאמור הוא מפני שיש בזה רק תכלית שלילית, ולפ"ד הלא בכל אלה נבוא מצד דבר שאינו מתכוון? אלא, דכאמור, בכל דבר שאינו מתכוון אינו רוצה כלל בתכלית הדבר, כמו, למשל, בהא דמזלפין יין ושמן ע"ג אישים, שמזה לומד הערוך את דינו שם שאינו רוצה כלל בתכלית לא בחיוב ולא בשלילה, משא"כ בצד צבי ומפיס מורסא שכן רוצה בתכלית המלאכה אלא לא מפני הצד החיובי שבדבר אלא מפני הצד השלילי שבדבר, שם אי אפשר לבוא רק מצד מלאכה שאצל"ג והדרא קושיא לדוכתה?973כן הקשה הרע"א על התוס' הנ"ל שנקט דמפיס מורסא הוי פסיק רישא דלא ניחא ליה וזה לשונו, ותמוה לי הא במפיס מורסא מכוין למלאכה אלא דאינו צריך לגופה להוציא ולהכניס אויר אלא להוציא ממנו ליחה פשיטא דזהו אסור כמו כל מלאכה שאינה צריכה לגופה כמו מכבה וחופר בור, והערוך אינו מתיר רק באינו מתכוין כמו בגיגית שאינו מתכוין לעשות כלל הסחיטה. עכ"ל. וכן הקשה בגליונות חזון איש על דברי הגר"ח שם. ועיין חידושי רבי שלמה כתובות סימן ג, שכתב על פי דברי התוס' שהקשו אמאי במפיס מורסא חייב הא אינו עשוי להכניס ולהוציא ותירצן דגם כאן עשוי להוציא ליחה ולהכניס אויר. וכתב הגר"ש היימן דלפי זה בעושה פתח על מנת להוציא ליחה הגם שיכול גם להכנס אויר מכל מקום פטור גם למ"ד מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב, משום שכאן לולי הכוונה לא הוי רק מלאכה שאינה צריכה לגופה אלא דלא הוי מלאכה כלל, ומה דהוי מלאכה הוא על ידי שיש כאן פתח להכניס אויר ועל זה אינו מתכוין, ולא דמי לחופר בור ואינו צריך לעפרה דהבור מצד עצמו הוי מלאכה והוא מתכוין למלאכה זו רק שהוא לא נתכוין לתכלית לפיכך חייב למ"ד מלאכה שאצל"ג חייב, אמנם בגוונא דאינו מתכוין דשבת דפטור מצד מלאכת מחשבת גם לר"י וכגון במפיס מורסא שאינו מתכוין כלל למלאכה. וכעין זה כתב בחידושי ר' ראובן שיש מקרים אשר ב' מלאכות היוצאות ממעשה אחד וכמו ליקוט זרדים שאם לצרכן הוי מלאכת קצירה ואם ליפות הקרקע הוי מלאכת חרישה וכוונתו היא המגדירה את הפעולה, וכן במפיס מורסא כשרוצה להוציא ליחה זהו נקיבה וכשרוצה גם להכניס אויר זהו בנין פתח וכוונתו קובעת את שם הפעולה, משא"כ במכבה את הנר או חופר בו שם שם הפעולה היא אחת כיבוי או חפירה רק שלפעולה זו ישנם שתי תכליות והוא אינו מתכוין לתכלית המלאכה זה הוא הנקרא מלאכה שאינה צריכה לגופה. וע"ע קהלות יעקב סי' ב שפירש כעין זה אלא שהקשה מצידת מזיקים דהמלאכה היא צידה רק התכלית היא למנוע מהיזק. ועיין להלן בהערות.
2