המידות לחקר ההלכה, חלק א, י; אמצעי ותכלית ס׳HaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method X 60
א׳וע"י כך אפשר עוד יותר להסביר את מחלוקת רב ושמואל כדי שלא יזוקו אם חייב למד"ס דמלאכה שאצל"ג חייב, שהמחלוקת הוא במקום הגדרת החיוב בזה, אם החיוב הוא משום דגם מלאכה שאצל"ג כמלאכה הצריכה לגופה היא, או משום דאין אנו סוברים שמה שאינה צריכה לגופה הוא סבה לפטור.
1
ב׳והחקירה הזו תלויה גם בחקירה הנ"ל, בטעמא דמ"ד דמלאכה שאצל"ג פטור, אם משום דחסר הצורך, או משום דבמה שאצל"ג הוא סבה לפטור, ומובן שהא בהא תליא, דאם נימא דהטעם מי שפוטר הוא משום דהוה סבה לפטור, ממילא מי שמחייב חולק רק על זה, וסובר דאין כאן סבה לפטור, אבל אם נימא דהטעם הוא משום דחסר הצורך, ע"כ מי שמחייב או דסובר דאין לנו צורך בצורך, או שמשום דסובר שגם באינה צריכה לגופה נמי נחשב כאילו היתה מלאכה הצריכה לגופה.
2
ג׳וכבר הבאנו, דבזה יש מחלוקת הר"ן והתוס' והרמב"ן, דלדברי הראשון מלאכה שאצל"ג לר"ש דפוטר הוא מפני שיש בזה סבה לפטור וגרע זה משלא לצורך כלל, ולדברי האחרונים הפטור הוא רק בשלילת, משום דחסר הצורך.
3
ד׳ולפ"ז נגיד במחלוקת רב ושמואל הנ"ל תלויה במחלוקת הר"ן והתוס' והרמב"ן הנ"ל, דרב סובר כדעת התוס' והרמב"ן הנ"ל, דמאן דפוטר במלאכה שאצל"ג הוא משום דחסר הצורך, ומאן דמחייב הוא משום דסובר דצורך בשלילה נחשב ג"כ לצורך, וממילא גם מפיס מורסא וצד שלא יזיקו נמי חייב, דיש בזה משום מלאכת בנין ומלאכת צידה כנ"ל, אבל שמואל סובר כהר"ן דמי שפוטר במלאכה שאצל"ג הוא מפני שיש בזה סבה לפטור, וממילא מי שמחייב סובר רק שאין בזה סבה לפטור, אבל עכ"פ זה לא נקרא לצורך, וממילא זה שייך רק כשיש שם מלאכה מצד עצמה, ואז אמרינן שהאינה צריכה לגופה אין בה סבה לפטור, משא"כ בנ"ד, שכאמור, כל השם מלאכה שיש בזה הוא רק ע"י הצורך שבדבר.
4