המידות לחקר ההלכה, חלק א, י; אמצעי ותכלית ט׳HaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method X 9
א׳וממילא מובן, שזהו יסוד דברי הרמב"ם שבחמץ ידוע לא מהני ביטול, ולאו משום דאי לא מבטל עובר בב"י, אלא שאז הוא עובר על מ"ע דתשביתו879בעיקר התירוץ דבחמץ ידוע אינו עובר על בל יראה ואך מבטל בזה מ"ע דתשביתו הלכו בזה הרבה אחרונים, ראה פנ"י וכ"כ להדיא בביאורי מהרש"ל לסמ"ג עשין לט וע"ע בביאור הרי"פ לרס"ג מ"ע ב בשם התשב"ץ. ובמקו"ח סי' תלא כתב שאמנם ביטול מהני גם כדי שלא יהיה יעבור על תשביתו, אמנם בזה לא מקרי שקיים מצות עשה דתשביתו והוי כמו שלא לובש בגד של ד' כנפות. וע"ע שו"ת דברי חיים אורח חיים סימן ט שכיון שהביטול מהני רק על לאחר שש (דמצטרף עם מה ששני דברים אינו ברשותו), א"כ לא מקיים עיקר המצוה שאמרה התורה לבער לאחר שש, עיי"ש., ולמותר להגיד, שבזה מסולקת גם הסתירה מקושית הגמ' "וכי משכחת לה לבטליה"? דממ"נ אם משכחת לה אח"כ הלא לא יועיל הבטול לענין תשביתו, אלא מאי יועיל לענין ב"י וזה הלא יועיל אף כשיבטל אחרי שימצא.
1
ב׳ועכשיו ברור ג"כ מה שמדייק רש"י תמיד במה שאמרו "אבל אתה רואה של אחרים" שזהו דוקא בשל נכרי, אע"פ שהלאו דלא יראה אינו עובר אף בשל ישראל חברו, אכן אי אפשר להגיד בפשיטות כל כך "אבל אתה רואה של אחרים", דס"ס הלא עובר ע"ז משום תשביתו, וזהו שאמרו "גזל חמץ בפסח ובא אחר ושרפו במועד פטור שהכל מצווים לבערו", לא מצד ב"י אך מצד תשביתו כנ"ל880בצל"ח דף כט, א כתב שאין שום חיוב לבער חמץ של ישראל אחר ומה שאמרו הכל מצווין לבערו הוא משום לאפרושי מאיסורא..
2
ג׳והמחלוקת אי אין ביעור חמץ אלא שריפה שייכת שפיר, אע"פ שמדאורייתא גם בביטול בעלמא סגי, דהא זהו מספיק רק שלא יעבור על תשביתו מצד בל יראה, אבל עדיין הוא צריך לבער כדי שלא יעבור על תשביתו מצד האיסור הנאה שבחמץ, ועי' שם בגמרא (כ"ז ב') שכל הלימוד שאין ביעור חמץ אלא שריפה הוא מנותר, שג"כ אסור באכילה ובהנאה, שמזה גופא מוכח שאנו מדברים כאן מצד האיסור הנאה שבחמץ881כך כתבו גם הפנ"י הנ"ל וביאור הרי"פ לרס"ג שם בשם התשב"ץ..
3