המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יא; מציאות ודין קי״בHaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XI 112
א׳ובזה ישבתי את הקושיא שמקשים450גט מקושר (סימן ב); עצי ארזים (סי' כח סקע"א) הובא בראש פינה (על השו"ע שם); בית אל (ח"א חדר קח אות ב); עזרת ישראל (סימן יד); פתחי עזרה (אה"ע שם). על פסק הרמ"א באה"ע (סי' כ"ח ס"ק כ"א) באשה שנדרה הנאה מאדם אחד או מכל מה שיתן לה שלא בפני פלוני ופלוני ועבר אחד וקדשה אינה מקודשת, דהוה כאילו קדשה באיסורי הנאה, וקשה מהא דמבואר לקמן (סי' ל"ט סעיף א') כשמקדש את האשה ע"מ שאין עליה נדרים ש"חוששין שמא הלך אצל חכם "ויתיר לה" ולכן אסורה להנשא בלי גט, ובכן מדוע גם באופן הראשון באשה שנדרה הנאה לא תהא ספק מקודשת דשמא תשאל על נדרה?451וע"ע בגט מקושר שהביא דברי הרשב"א דהאוסר בקונם על עצמו כל זמן שלא נשאל יכולים אחרים לזכות, אבל לאחר שנשאל חייבים לשלם, ומכל מקום מותר לזכות דלא חיישינן שמא ישאל, ובאמת הרשב"א לשיטתו שגם לענין קידושין פוסק הרשב"א דלא חיישינן שמא ישאל (ובאמת התם התם כתב טעם אחר דע"י השאלה מקלקלת עצמה, ואכמ"ל ועיין שות בית שלמה או"ח סי' קיג), והקושיא היא רק לדעת השו"ע שפסק דחיישינן שמא תלך אצל חכם וכמש"כ האחרונים.
1
ב׳אך לפ"ז הקושיא מיושבת, דהא קי"ל שהמקדש בלי עדים אין חוששים לקדושין, כמבואר בקדושין (ס"ו ב'), ולכן אף אם היא תשאל לחכם בזמן מן הזמנים ונימא חכם עוקר את הנדר מעיקרו, אבל זה מועיל רק כדי להגיד איגלאי מלתא למפרע, ו"מלתא" כלומר עצם המציאות כשהיא לעצמה, ובאופן שכזה הוברר שבאמת הכסף היה כסף ולא היה אסור בהנאה. אבל בקדושין, שכידוע בעינן דוקא ידיעת העדים, כלומר, ידיעת המציאות, ועל זה לא שייך להגיד איגלאי מלתא למפרע, וס"ס העדים לא ידעו מקדושי כסף אך מקדושי איסוה"נ, ולא כן במקדש אשה עמ"נ שאין עליה נדרים שאת עצם הקדושין כן ראו ורק אינם יודעים אם יתקיים התנאי או לא הרי זו שפיר מקודשת מספק, כי על התנאי אין אנו צריכים דוקא לשני עדים, כמו שפוסק הרמב"ם בפ"ו מהל' קדושין (הלכה כ"ב). וככה ג"כ ב"הריני בועליך עמ"נ שירצה אבא" רצה האב מקודשת למאן דס"ל יש ברירה, הוא ג"כ מטעם הנ"ל שעל קיום התנאי אין אנו צריכים לשני עדים כנ"ל452בספרו דרך הקודש (שמעתתא ד פרק ז) תירץ הגהמ"ח בדומה לזה באופן נוסף, דשאני קידושי כסף דבעינן שיהא שוה כסף ב'מציאות' באותו הזמן שמקדשה, ולכך אפילו תישאל אחר כך על נדרה, מכל מקום באותו הזמן לא היה שוה מידי, משא"כ במקדש על מנת שאין עליה נדרים, שסוף סוף לאחר שנשאלה החכם עוקר את הנדר למפרע ונמצא שלא היו עליה נדרים. וכעין זה תירץ בעצי ארזים (שם), ועיין עוד בגט מקושר (שם) באריכות, אם מהני זכייתה עכ"פ לענין להורישה ואם לא סגי בזה בשביל קידושין, ושם ממש"כ המחנה אפרים (זכיה מהפקר סימן ד). ובענין זה ע"ע בשו"ת צמח צדק (ליואבויטש, אה"ע סי' קיא); אור שמח (הל' אישות פ"ה ה"א); קהלות יעקב (נדרים סי' לג).
וע"ע ביאור הגר"א (אה"ע שם) שכתב זה לשונו: "ואע"ג דיכולה לישאל עליה, מכל מקום השתא אסורה, וכמ"ש (עירובין ל, א) ככר זה הקדש אין מערבין בה ואע"ג וכו'. עכ"ל הגר"א ובברכת אליהו ציין לרש"י (עירובין שם לא, א ד"ה ולא במעשר שני), והמשמעות היא דכוונת הגר"א לתרץ ענין אחר והוא מדוע לא נימא דיהני עצם מה דיכול לישאל לעשות את החפצא כעת כשוה פרוטה, על זה הביא דלא אמרינן הכי וכל זמן שלא נשאל מקרי שאינו שוה פרוטה. ובאמת שכן דן הרשב"א עצמו (סי' תרב) דלא אמרינן הואיל ויכול לישאל וציין לגמ' עירובין הנ"ל וכתב הרשב"א דלא אמרינן הואיל אלא בדבר שהוא שלו כעת רק אריא דאיסורא רביעא עליה. ועיין בבית הלוי (ח"א סימן מח) מה שהקשה עליו. וע"ע באחרונים הנ"ל ובהגהות חכמת שלמה (אה"ע שם).
ויש לציין עוד את דברי התוס' רי"ד (קידושין נח, א ונדרים מז, א) דלכך המקדש בפטר חמור אינה מקודשת הגם שיכולה לפדותו, דכיון דהשתא לא פדאתו אכתי אסור בהנאה ולאו מידי יהיב לה, והאחרונים האריכו בכל זה, עיין שער המלך (הל' אישות פ"ה ה"א) אבני מילואים (סי' נח סקכ"ו); זית רענן (אה"ע סי' לה); אבן האזל (אישות שם); שערי יושר (שער ג פרק כו), ועוד..
וע"ע ביאור הגר"א (אה"ע שם) שכתב זה לשונו: "ואע"ג דיכולה לישאל עליה, מכל מקום השתא אסורה, וכמ"ש (עירובין ל, א) ככר זה הקדש אין מערבין בה ואע"ג וכו'. עכ"ל הגר"א ובברכת אליהו ציין לרש"י (עירובין שם לא, א ד"ה ולא במעשר שני), והמשמעות היא דכוונת הגר"א לתרץ ענין אחר והוא מדוע לא נימא דיהני עצם מה דיכול לישאל לעשות את החפצא כעת כשוה פרוטה, על זה הביא דלא אמרינן הכי וכל זמן שלא נשאל מקרי שאינו שוה פרוטה. ובאמת שכן דן הרשב"א עצמו (סי' תרב) דלא אמרינן הואיל ויכול לישאל וציין לגמ' עירובין הנ"ל וכתב הרשב"א דלא אמרינן הואיל אלא בדבר שהוא שלו כעת רק אריא דאיסורא רביעא עליה. ועיין בבית הלוי (ח"א סימן מח) מה שהקשה עליו. וע"ע באחרונים הנ"ל ובהגהות חכמת שלמה (אה"ע שם).
ויש לציין עוד את דברי התוס' רי"ד (קידושין נח, א ונדרים מז, א) דלכך המקדש בפטר חמור אינה מקודשת הגם שיכולה לפדותו, דכיון דהשתא לא פדאתו אכתי אסור בהנאה ולאו מידי יהיב לה, והאחרונים האריכו בכל זה, עיין שער המלך (הל' אישות פ"ה ה"א) אבני מילואים (סי' נח סקכ"ו); זית רענן (אה"ע סי' לה); אבן האזל (אישות שם); שערי יושר (שער ג פרק כו), ועוד..
2
ג׳ובזה אפשר לישב גם קושית הר"ן בנדרים (ס' ע"א) על הא דאמרינן שם "כי איצטריך ליה כגון דהפר אחד מהן וקיים אחד, וחזר המקיים ונשאל על הקמתו, מהו דתימא האי דאוקי הא עקריה, קמ"ל דמפירים שניהם בבת אחת" וכתב ע"ז הר"ן "הקשה הרשב"א ז"ל, אמאי לא אמרינן דהפרה קמייתא בטלה לה דהא לבתר דאישתל על הקמתו, כיון דחכם עוקר את הגדר מעיקרו הרי הוא כאילו לא הוקם כלל?"
3
ד׳אבל לפ"ז אפשר לישב גם הקושיא הזו דזהו שאמר "קמ"ל, דמפירין שניהם בבת אחת", ואמנם גם אם הפר אחד שחרית והשני ערבית ג"כ הוה הפרה, וע"כ שום דהידיעה של יכולת ההכרה נחשבת כהפרה בכח, אבל אם בינתיים היה הפסק ע"י הקמה, אף אם ישאל אח"כ ותתבטל הקמתו, אבל ס"ס בשעה שקיים לא חשב אז ע"ד הפרה, וכיון שחסרה אז הידיעה על דבר הפרה, לא הוי זה "בבת אחת"453וכן כתב הגר"ש שקופ בשערי יושר (ש"ז פרק יח)..
4