המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יא; מציאות ודין קי״גHaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XI 113
א׳בכל מקום שאמרינן "חידוש הוא" הנה החידוש הוא רק בדין ולא במציאות. ודבר זה למדני הא דב"ק (ע"ב ע"ב) שרבא נותן טעם לזה שעד זומם מכאן ולהבא הוא נפסל "משום שעד זומם חידוש הוא ואין לך בו אלא משעת חידושו ואילך" וע"כ עלינו לומר דסובר דהחידוש הוא רק בדין הנאמנות של האחרונים כלפי הראשונים, וממילא נפסלו הראשונים, דאי נימא דהחידוש הוא ג"כ במציאות, שאנו תופסים שהראשונים העידו שקר, איך יתכן שלא יפסלו למפרע.
1
ב׳וזהו גופא שחידש רבא, דאע"פ שכל גדר עדות הוא להעמיד את המציאות של הדברים אבל בעדים זוממין בנוגע להמציאות הלא "מאי חזית דציית להני ציית להני" והחידוש הוא רק בדין, שבדין נפסלים הראשונים, והלכך אין לך בו אלא משעת חידושו.
2
ג׳וזה הכלל שכל חידוש עלינו למעט את החידוש עד כמה שאפשר, וגם זה בכלל המעטת החידוש להעידו רק על הדין ולא על עצם המציאות.
3
ד׳ואמנם אביי סובר, שלמפרע הוא נפסל והלכה כמותו, אבל כבר כתבנו במק"א שזהו לא מפני שחולק על עצם הכלל ש"כל חידוש אין לך בו אלא חדושו" אלא שסובר שעד זומם לאו חידוש הוא כלל, כמו שבאמת נתן הטור טעם מספיק בעד זומם454ראה מש"כ הגהמ"ח לעיל (מדה ו אות ז, ושם בהערות) שהוא מחלוקת ראשונים אם אביי ורבא נחלקו בזה גופא אם עד זומם חידוש הוא או לאו, או דלכו"ע עד זומם חידוש הוא..
4
ה׳ושנית, שאם עצם הנאמנות של האחרונים הוא חידוש, אבל מה שהראשונים נפסלים כבר אין בזה משום חידוש, כי זה כבר נכלל בהדין של רשע פסול לעדות והם נעשו רשעים משעה שעברו על לאו של לא תענה ברעך עד שקר, וע"כ סובר אביי ש"למפרע הוא נפסל".
5
ו׳והמחלוקת שלהם תהיה, אם אנו מביטים על עיקר היסוד שהוא חידוש או שאנו מביטים על הבנין שבא עליו שזה כבר בא מצד הדין ולא מצד החידוש, אבל עכ"פ בעצם הדבר כו"ע מודים, שבחידוש אנו אומרים אין לך בו אלא חידושו ואנו תופסים את הדין של החידוש ולא את המציאות455זה לשון הגהמ"ח שם המחלוקת של אביי ורבא אי עד זומם למפרע הוא נפסל או מכאן ולהבא הוא נפסל, היא באמת ג"כ מחלוקת אי החידוש הוא בהסבה או בהמסובב, כי כאמור שם "עד זומם חידוש הוא מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני", כלומר, שאין דבר ודאי שהראשונים אמרו שקר, ואם התורה חדשה שבכ"ז האחרונים נאמנים, ממילא נופל הספק אם החידוש הוא בהסבה, שהתורה חדשה שאנו שהראשונים העידו שקר, וממילא למפרע הם נפסלים, או שהחידוש הוא רק בהמסובב, במה שהאחרונים נאמנים, וממילא מתחיל הפסול של הראשונים רק משעת נאמנות האחרונים שזהו מכאן ולהבא הוא נפסל. ועיין שם שתלה גם סברא זו בחקירה הקודמת דדוקא אם גם לאביי אמרינן דעד זומם חידוש הוא, ועיי"ש מה שכתב להסוברים שבזה גופא היא המחלוקת, ועיי"ש עוד בהערות..
6