המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יא; מציאות ודין קי״חHaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XI 118
א׳ועי' בתוס' שם בסנהדרין (ע"ח ע"א) בד"ה "שור טריפה שהרג חייב" שכתבו "אע"פ דבשור שנגח ד' וה' (מ"ב ע"ב) פרשינן לר' שמעון שור שנתכוון להרוג את זה והרג את זה משום דכמיתת הבעלים כך מיתת השור, לא דמי, דהתם הטעם שוה לשניהם, אבל הכא באדם שייך לפטור משום עדות שאי אתה יכול להזימה, ובשור לא שייך, דאם הוזמו עדים משלמים דמי שור לבעלים". ומשמע גם כן באע"פ שמקשינן "כמיתת הבעלים כך מיתת השור", אין ההיקש על המציאות, מציאות המיתה של הבעלים, אלא על הדין שאותם הדינים כתנאי מיתת הבעלים אותם הדינים יש כמיתת השור, ואמנם כמו במיתת הבעלים אנו צריכים לעדות שאתה יכול להזימה, ככה ג"כ במיתת השור, אבל ס"ס שור טריפה שהרג חייב, אע"פ שכשהוא טריפה פטור.
1
ב׳ונראה שבזה גופא היא המחלוקת של רבא ורב אשי אומר שם "אפילו שור טריפה שהרג פטור, מ"ט כיון דאילו בעלים הוי טריפה פטר שור נמי פטור", כלומר שסובר שממ"נ, כיון דאנו פוטרים בשור של טריפה, ע"כ שההיקש של "כמיתת הבעלים כך מיית השור, הוא על המציאות, א"כ, גם בשור טריפה נמי יהיה פטור, דהא ס"ס במציאות שכזו בבעלים לא יצוייר שיהיה מחוייב, אע"פ שגם בזה אין חסרון מצד הדין אלא מצד המציאות כנ"ל. ורבא שמחלק בזה ואומר "אם טריפה שהרג חייב ושור של טריפה שהרג פטור" מדגיש את טעמו בזה שאומר "כל היכי דקרינא ביה וגם בעליו יומת קרינן ביה השור יסקל" ולא כרב אשי שאומר הלשון "כיון דאילו בעלים הוי פטר" כלומר, שרבא סובר כיון דכל הפטור בזה, הוא מצד דאנו מתחשבים עם המציאות, כנ"ל, ע"כ אין לנו להתחשב אלא רק עם המציאות "באשר הוא שם", ואם בעל השור הוא טריפה כבר לא קרינן ביה עכשיו "וגם בעליו יומת", ואע"פ שדין הפטור של הבעלים לא שייך בשור, אבל ס"ס מציאות חיוב אין בהבעלים, ולא כן בשור טריפה שאין כאן פטור לא מצד הדין כנ"ל ולא מצד המציאות, דהא ס"ס במציאות בעל השור אינו טריפה ועל "כיון דאילו" אין אנחנו מביטים472ראה: ערוך לנר (בנהדרין שם); קובץ שיעורים (שם), ועיי"ש בדעת רבא שמחלק בין חיוב 'מיתה' של"ש בטריפה לחיוב 'סקילה', אבן האזל (שם הלכה ז ובהלכה ט); חידושי הגר"ש רוזובסקי (סנהדרין סימן ב)..
2