המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יא; מציאות ודין קכ״בHaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XI 122
א׳ונסיים את המדה בארץ ישראל.
1
ב׳שגם בזה אנו מוצאים אחד מן הראשונים ירד לעומקו של דבר לחלק בין המציאות ובין הדין, כלומר, כי ארץ ישראל כשהיא לעצמה היא מושג מציאות מקומית והדין בא כדי להטיל את כל המצוות התלויות בארץ, ועל כן אם אפילו מאיזו סבה שהיא אין הדין על ארץ ישראל, כלפי המצוות התלויות בארץ, אבל ס"ס המציאות לא נתבטלה לכל הדברים הכרוכים בעצם המציאות הזו, כשהיא לעצמה.
2
ג׳ודבר זה מגלה לנו הריטב"א בחידושיו לגיטין481ב, א עיין גם בנדפס מהרמב"ן (השמטות למסכת גיטין). בתירוצו על קושית התוס' בריש המסכתא הנ"ל בהסתירה שיש בין המשנה שמה שחושבת את עכו בתור חוץ לארץ. ובין זה שאנו מוצאים "ר' אבא הוה מנשק כפי דעכו"? והוא אומר ככה, הלא כל השקלא וטריא אם עכו קדושה או לא הוא בזה אם כבשוה עולי בבל או לא אבל "משום הא לא אריא דאפשר דלא כבשוה ואפילו שבטלה הקדושה חבת הארץ לא בטלה, דאי לא תימא הכי למ"ד דקדושה הראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לע"ל עכשיו שהארץ חרבה מי איכא למ"ד דאינה קדושה" כלומר, שאע"פ "שלא קדשה לעתיד לבוא" ואין בה כל הדינים של מצוות התליות בארץ, אבל ס"ס החבה, חבת הקדושה כשהיא לעצמה, שזוהי מציאות מקומית כנ"ל זו בעינה עומדת482צ"ת כוונת הגהמ"ח בזה, הרי זה ברור ש'ארץ ישראל' זוהי מציאות וגם 'קדושתה' - מציאות היא, ואילו המצוות התלויות בה הם 'דינים', אלא שחידש הריטב"א שלמרות שירדה ארץ ישראל ממעלת הקדושה הנוגעת לגבי דינים מסויימים, אין הכוונה שבטלה הקדושה לגמרי, וכמו שאנו מוצאים עוד בדברים שקדושתם אינה שלימה לקיום וחיוב דינים ועם כל זה לא בטלה הקדושה לגמרי. ויעויין בשו"ת תשב"ץ (ח"ג סי' ר), שכתב לדון במעלה שיש להיקבר בארץ ישראל אם נוהגת גם בעבר הירדן, זה לשונו: דתרי ענייני נינהו 'קדושת שכינה' ו'קדושת מצות', וקדושת שכינה היא מיוחדת ב'עבר הירדן ימה', וקדושת מצות בין בזו ובין בזו וכו', ו'חבוב הארץ' לדירה - משום שכינה, ובתו"ד (לעיל מיניה) כתב גם כן ליישב קושיה הנ"ל וזה לשונו: בודאי אפילו בכבוש יהושע קודם שחרבה א"י לא היתה עבר הירדן בקדושת שאר א"י לענין קבורה ולענין שכינה, שהרי הכתוב קראה טמאה, שנאמר ואך אם טמאה ארץ אחוזתכם. ומשה רבינו ע"ה מת בחלקו של ראובן ונקבר בחלקו של גד וכו' ולא נקבר בארץ ישראל וכו' דוכתא דלא זכו ביה משה ואהרן מי יימר דזכינא ביה, הרי שהשוו מקום קבורת משה למקום קבורת אהרן שנקבר בגבול ארץ אדום ולא נכנס אפי' בארץ סיחון ועוג וכו', וכן מה שכתוב 'כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו' ומשום הכי מר הוה מנשק כיפי דעכו ומר מתקן מתקולי ומר מגנדר בעפרא - עבר הירדן אינה בדין זה דלאו בחיוב מצוות תלויה מילתא דדירה וקבורה, תדע דבחורבן ראשון בטלה קדושתה לגמרי ואפילו הכי בנו בי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא מעפרה של א"י וכו'. עכ"ד, עיין שם. ולפי זה לא נתחדש כלום בענין 'מציאות', כי שתי 'מציאויות' ישנם, 'קדושת שכינה' ו'קדושת מצוות', וכל קדושה יש לה את הדינים הנובעים ממנה.
וביותר, לפמש"כ הגהמ"ח לקמיה שהמושג 'חבת ארץ ישראל' אינו 'שיור' מהקדושה הקודמת אלא הוא דבר בפני עצמו, וגם קודם שכבשה יהושע בן נון היה חבת ארץ ישראל לענין שלא לצאת, ואם כן אין בכל זה תוספת חידוש במושג 'מציאות', וצ"ע..
וביותר, לפמש"כ הגהמ"ח לקמיה שהמושג 'חבת ארץ ישראל' אינו 'שיור' מהקדושה הקודמת אלא הוא דבר בפני עצמו, וגם קודם שכבשה יהושע בן נון היה חבת ארץ ישראל לענין שלא לצאת, ואם כן אין בכל זה תוספת חידוש במושג 'מציאות', וצ"ע..
3
ד׳ועי' בהגהות רדב"ז על הרמב"ם בפ"א מהל' תרומות (הלכה ג') שכתב "הארצות שכבש דוד חוץ לארץ כנען ארם נהרים וארם צובא וכו' ומפני מה ירדו ממעלת א"י? מפני שכבש אותם קודם שיכבוש את כל ארץ ישראל אלא נשאר בה משבעה העמים, ואילו תפס כל ארץ כנען לגבולותיה ואח"כ כבש ארצות אחרות היה כיבושו כולו כארץ ישראל לכל דבר", וכתב ע"ז בהגהות רדב"ז ש"לכל דבר" היינו לכל הדינים הבאים מצד "מצוות התלויות בארץ", אבל לקדושת הארץ עצמה, כמו "הכל מעלין לא"י" או "כל ההולך ד' אמות בא"י", אפשר שלזה בכל האופנים לא יהיה ע"ז דין של א"י483וע"ע חזון איש (שביעית סי' ג סקי"ט) שכתב מסברא שדין הכל מעלין לא תלוי בקדושת המצוות. וכבר נחלקו בענין כפיה לעלות לא"י, ראה תשב"ץ שם שכתב שדין כפיה לעלות לא"י תלוי במצוות ואילו המהרי"ט (ח"ב יו"ד סי' כח) כתב שאינו תלוי בזה, וע"ע בחת"ס המצויין לקמן..
4
ה׳ועי' ביבמות (ס"ד ע"א) "ת"ר נשא אשה ושהתה עמה עשר שנים ולא ילדה יוציא ויתן כתובה וכו' ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר, מקץ שבע שנים לשבת אברם בארץ כנען ללמדך שאין ישיבת חו"ל עולה לו מן המנין", והעיר לי רב גדול אחד שמזה ג"כ מוכח כנ"ל, שהרי בזמן אברהם עדיין לא היתה לא קדושה ראשונה ולא קדושה שניה484עיין בתוס' יבמות (פב, ב) בשם הר"ח דלדעתו גדר קדושה ראשונה היינו קדושת האבות, וכבר תמהו עליו רבים מכמה מקומות בש"ס, אכן בלא"ה יש לומר דבזמן שהיו שם האבות היה לא"י גדר כיבוש עכ"פ לענין מה שקיימו האבות את כל התורה, ויובן עפי"ז מה שהפריש יצחק מעשר כמבואר ברמב"ם הל' מלכים (פ"ט ה"ג), אף דבלא כיבוש לא שייך כלל חלות 'טבל' [אשר מכח זה כתב הרמב"ן בראשית כו, א דלא היה זה מעשר דגן אלא מעשר כספים], ואכמ"ל., ובכ"ז כבר היתה סגולת הארץ לענין לידת בנים מפני שזהו בבחינת מציאות כנ"ל485וכן כתב להדיא התשב"ץ הנ"ל, שענין זכיה לבנים תלוי רק בקדושת שכינה ואינו נוהג בעבר הירדן. ועוד יש להוכיח כן לכאורה ממה שנאסר על יצחק אבינו לצאת מארץ ישראל. וכן יש להסמיך לזה מה שכתב הרמב"ן (שם) שקיום המצוות ע"י האבות היה דוקא בארץ ישראל.
וכן כתב בכפתור ופרח (פרק י) "שקדושת הארץ ומעלתה היא משעת נתינתה אל האבות הקדושים לא משעת הכבוש לחוד וכו', וזכרון פרשת מערת המכפלה שקנה אברהם ע"ה להודיע מעלת ארץ ישראל על כל הארצות לחיים ולמתים וכו' והזכיר זה הכתוב להודיע כי מעלה גדולה יש לארץ ישראל, ומי שיש לו חלק בה חשוב הוא כחלק העולם הבא וכו'. האמנם חיוב מתנותיה הוא משעת כבוש לבד וכו' אבל למצות שאינם תלויות בארץ גופה כתנובת השדה יש לה קדושה מאז, ולזה אמרו שלא נאמר לו ואעשך לגוי גדול כי אם בארץ ישראל.
עוד יש לציין את דברי החת"ס (יו"ד סי' רלד, ועיי"ש סי' רלג ורלה), שכתב שקדושת הארץ היא מיום שנבראו שמים וארץ (ועיין רמב"ם הל' בית הבחירה פ"א ה"ג לענין קדושת מקום המקדש)., וכהאי גוונא להיפך שאפילו אותם המקומות שנתקדשו ע"י כבוש יחיד "לכל דבר" אבל בכ"ז במה שנוגע לסגולת הארץ כשהיא לעצמה, בזה אי אפשר להשוות שם ארץ לארץ ישראל.
וכן כתב בכפתור ופרח (פרק י) "שקדושת הארץ ומעלתה היא משעת נתינתה אל האבות הקדושים לא משעת הכבוש לחוד וכו', וזכרון פרשת מערת המכפלה שקנה אברהם ע"ה להודיע מעלת ארץ ישראל על כל הארצות לחיים ולמתים וכו' והזכיר זה הכתוב להודיע כי מעלה גדולה יש לארץ ישראל, ומי שיש לו חלק בה חשוב הוא כחלק העולם הבא וכו'. האמנם חיוב מתנותיה הוא משעת כבוש לבד וכו' אבל למצות שאינם תלויות בארץ גופה כתנובת השדה יש לה קדושה מאז, ולזה אמרו שלא נאמר לו ואעשך לגוי גדול כי אם בארץ ישראל.
עוד יש לציין את דברי החת"ס (יו"ד סי' רלד, ועיי"ש סי' רלג ורלה), שכתב שקדושת הארץ היא מיום שנבראו שמים וארץ (ועיין רמב"ם הל' בית הבחירה פ"א ה"ג לענין קדושת מקום המקדש)., וכהאי גוונא להיפך שאפילו אותם המקומות שנתקדשו ע"י כבוש יחיד "לכל דבר" אבל בכ"ז במה שנוגע לסגולת הארץ כשהיא לעצמה, בזה אי אפשר להשוות שם ארץ לארץ ישראל.
5