המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יא; מציאות ודין י״זHaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XI 17
א׳אכן, אנו מוצאים בקם ליה בדרבא מיניה שבזה אין אנו מבדילים בין עניני עברה לשמים ובין משפטים שבין אדם לחברו, שאפילו אם התחייב מיתה מצד עברה לשמים גרידתא הוא פטור מלשלם ממון. ואין הבדל בדבר בין "המדליק את הגדיש והיה עבד כפות לו וגדי סמוך לו ונשרף עמו פטור", מפני שנתחייב מיתה מצד הריגת העבד כמבואר בב"ק (כ"ג ע"ב) ובין הזורק חץ בשבת מתחילת ארבע לסוף ארבע וקרע שיראין בהליכתו פטור, שעקירה צורך הנחה היא כמבואר בכתובות (ל"א ע"א)? אכן, באמת בקם ליה בדברא מיניה לא העברה כשהיא לעצמה היא פוטרת מממון אלא העונש הכרוך בזה - והעונש הוא כבר מושג משפטי - כי בעונשים, כאשר יבואר אצלנו להלן87אות מ., הב"ד בעצמם המה נושאי החיוב מצד "ובערת הרע מקרבך" וזהו בודאי רק מושג משפטי, ובשביל כך אע"פ ש"האיסור עצמו בעד אחד יוחזק" כלשון הרמב"ם בפ' ט"ז הלכות סנהדרין ה"ו, הנה העונש הכרוך בזה יוצא לפועל רק ע"י שנים, כי זה בא כבר מהצד המשפטי שבדבר, באופן שגם בקם ליה בדרבא מיניה יש לנו רק הציור שמושג משפטי אחד מסלק מושג משפטי אחר, כנ"ל88דברי הגהמ"ח צריכים עיון, כי הגם שעונש הוא ענין משפטי, מכל מקום הא סברת הגהמ"ח 'להתעלם' מהמצוה והעבירה אינה מצד שממון הוא משפט, אלא כהגדרת הגהמ"ח שחיובי ממון הם 'מציאות' ואין דיני התורה כעבירה או מצוה יכולים להתנגד למציאות, ואם כן הוא הדין עניני עונש, גם אם הם 'מציאות' מכל מקום היאך ייפטר בזה מחיובו. ואמנם אם היינו אומרים (ראה קצוה"ח סי' כח סק"א) שדין קלב"מ הוא רק שאין בית מחייבים אותו, אבל החוב עצמו קיים (ונפק"מ לתפיסה וכמש"כ האחרונים), אתי שפיר, אלא שא"כ בלאו הכי לא היה הגהמ"ח מקשה כלום. אבל אם נתפוס כפי הצד שהעמידו האחרונים שקלב"מ הוא בעיקר החיוב ממון, אין מובן היאך על ידי דין 'משפט' פקע החוב המציאותי.
אמנם בלאו הכי היה מקום לומר ששונה דין תשלומי נזק מהאיסור להזיק, כי בתשלומי נזק אנחנו דנים אחר שכבר הזיק, וידועים דברי התוס' בכתובות (נו, א) שתשלומי נזק אינם ככל חוב אלא שהם מלוה הכתובה בתורה, כלומר שעצם החיוב לשלם הוא חידוש התורה וכיון שכן אין חיוב התשלומין 'מציאות' מצד עצמה אלא שהם הופכים למציאות ע"י חיוב התורה ושפיר יש לומר קלב"מ. ומה שמצינו שע"י קלב"מ קונה גם גזילה בעין, גם בזה יש לומר שמצד ה'מציאות' היה ניתן לומר שהגוזל 'קנה' את החפץ כיון שהוא ברשותו, ואך דיני התורה של 'והשיב' את הגזילה הם שמעכבים את קנינו, ושוב הוי רק חידוש התורה ומהני קלב"מ.
וראיה לדבר היא מדברי הגר"ח המובא בברכת שמואל (בבא קמא סי' יד) שבהלואה וחוב שאינה כתובה בתורה לא שייך קלב"מ. ויעויין נמי במאירי בבא קמא (ע, ב) בסוגיא דעקוץ תאנה שהביא דלא שייך קלב"מ רק בנזיקין ולא בחוב שנוצר מחמת מקח, ובאמת שגם לרוב הראשונים שפירשו את הסוגיא באופן אחר ולדבריהם מוכח משם להיפך, כבר עמדו בזה האחרונים וכתבו ליישב באופנים שונים היאך שייך קלב"מ בזה, ראה שערי יושר (שערה פרק ג) וחידושי הגרש"ש (ב"ק סימן לט) וחי' הגרנ"ט שכיון שאין כסף החוזר ממילא ליכא מכירה וליכא חוב, וראה מחנה אפרים (מלוה סימן ב) וחזון איש (סימן טז ס"ק יב), ואכמ"ל..
אמנם בלאו הכי היה מקום לומר ששונה דין תשלומי נזק מהאיסור להזיק, כי בתשלומי נזק אנחנו דנים אחר שכבר הזיק, וידועים דברי התוס' בכתובות (נו, א) שתשלומי נזק אינם ככל חוב אלא שהם מלוה הכתובה בתורה, כלומר שעצם החיוב לשלם הוא חידוש התורה וכיון שכן אין חיוב התשלומין 'מציאות' מצד עצמה אלא שהם הופכים למציאות ע"י חיוב התורה ושפיר יש לומר קלב"מ. ומה שמצינו שע"י קלב"מ קונה גם גזילה בעין, גם בזה יש לומר שמצד ה'מציאות' היה ניתן לומר שהגוזל 'קנה' את החפץ כיון שהוא ברשותו, ואך דיני התורה של 'והשיב' את הגזילה הם שמעכבים את קנינו, ושוב הוי רק חידוש התורה ומהני קלב"מ.
וראיה לדבר היא מדברי הגר"ח המובא בברכת שמואל (בבא קמא סי' יד) שבהלואה וחוב שאינה כתובה בתורה לא שייך קלב"מ. ויעויין נמי במאירי בבא קמא (ע, ב) בסוגיא דעקוץ תאנה שהביא דלא שייך קלב"מ רק בנזיקין ולא בחוב שנוצר מחמת מקח, ובאמת שגם לרוב הראשונים שפירשו את הסוגיא באופן אחר ולדבריהם מוכח משם להיפך, כבר עמדו בזה האחרונים וכתבו ליישב באופנים שונים היאך שייך קלב"מ בזה, ראה שערי יושר (שערה פרק ג) וחידושי הגרש"ש (ב"ק סימן לט) וחי' הגרנ"ט שכיון שאין כסף החוזר ממילא ליכא מכירה וליכא חוב, וראה מחנה אפרים (מלוה סימן ב) וחזון איש (סימן טז ס"ק יב), ואכמ"ל..
1