המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יא; מציאות ודין ל״זHaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XI 37
א׳ובזה אפשר לישב קושית הרמב"ן בס' המצוות (שורש ב') שמקשה על הרמב"ם שפסק בפ"ג מהל' עדות (הלכה ד'), שכל השטרות בממון הוא רק מדברי סופרים, כדי שלא תנעול דלת בפני לוין, כי מדאורייתא לא מועילה שנאמר מפיהם ולא מפי כתבם, ומקשה הרמב"ן על זה בגט מהא "שאנו דנין בגיטין בעדי חתימה לבד והאשה מוציאה גט חתום מקיימין אותו בחתימתו ומתירין אותה להנשא על פי עדות השטר?"180ראה אור שמח (הל' עדות פי"א ה"ו) שלדעת הרמב"ם הוא דין מיוחד ב'ספר' וכל מקום שהצריכה התורה 'ספר' כמו בגיטין וקידושין או בשטרי מקנה, מהני גם מתוך הכתב.
1
ב׳ועל ידי זה תתורץ גם קושיה זו, כי גם החסרון של מפיהם או מפי כתבם הוא חסרון בהגדה, שלא נקראת הגדה רק בע"פ ולא בכתב ולא חסרון בעצם העדות, והגדה כל עיקרה היא הגדה לבית דין, וממילא זה שייך רק כשתפקידה של העדות הוא ההגדה לב"ד ולא כן בגיטין וקידושין שלהעדים אין תפקיד של הגדה, אך בתור חלק מהמציאות כנ"ל181אך לכאורה יקשה על הגהמ"ח, דנהי שעידי קיום מהני מפי כתבם, אבל סו"ס הם משמשים גם לראיה שנתגרשה ומדוע יהני בזה מפי כתבם (והיא כעין הערת השערי חיים המובאת לעיל על תי' הגר"ח). אמנם עיין בחת"ס בתשובה (אה"ע ח"ב סי' ה) שתירץ גם הוא מעין תירוצו של הגהמ"ח ולאחר שהביא את קושית הרמב"ן הנ"ל כתב וזה לשונו: "ראו עיני כל הנאמר ע"ז מבעל מגלת אסתר ומייתי לי' ש"ך (ח"מ סי' כח) וס' מרגניתא טבא ותומים (סימן כח) ובספרו בני אהובה ופני יהושע ובקונטרס אחרון וראיתי כל דבריהם ולקטתים ועשיתים תירוץ אחד בתוספת נופך בעזה"י. והוא, כי בתורה כתיב עפ"י ב' עדים יקום דבר והוא כולל שני ענינים, אחד שלא להאמין עדות עפ"י ע"א המספר לנו דברים שכבר הי' אותו יהיה דוקא עפ"י שנים ויהיה דוקא על פיהם ולא עפ"י כתבם, והוא מצוה שכליית כי אינו דומה שומע מפה לאזן ונחקר בב"ד ומכירים ברמיזות ובקריצות שלא יעידו לשקר - משא"כ בכתבם. ואמנם עוד נכלל בזה ענין אחר כי יש דברים שאינם מתקיימים אלא שיהיה נעשה בפני עדים כגון מסירת הגט ליד האשה דהעדים גורמים הכריתות וכן שטרי קנין ומתנה שלא באו להעיד על שום דבר אלא גז"ה הוא שהדבר והקנין איננו נגמר אלא במייתי עדים, ואמר קרא שצריך שיהיה שנים לקיים הדבר שאפי' שניהם הבע"ד מודים אינו כלום אלא צריך שיראו ב' עדים הגירושין או הקידושין או מסירת שטר מתנה ולא להעיד במקום אחר, ולענין זה י"ל מפיהם מכ"ש מפי כתבם דמעשה רבה דכתיבה עדיף מראיה בעלמא ומהני מן התורה חתימת העדים על הגט שתתגרש בו בקבלתו לפנינו או שיקנה במסירת שטר זה שחתומים בו העדים כורת וקונה השתא בראיה בעלמא שהיו ראוים היה מועיל ק"ו בחתימת ידיהם דעדיף לענין זה וכו'". וכתירוץ זה כתב באמרי משה (סימן טז אות ח) בשם הגר"ח ועיין חי' הגר"ח על הרמב"ם (פ"ג ה"ד).
ומוסיף החת"ס וכותב: "ואמנם אם יצטרך השטר אח"כ לראיה בזה יש חילוק, בשטר חוב העומד רק לראיה ולא לקנין מה"ת לא ניתן לכתב כלל, א"כ אף על גב דחזקה לא חציף לזיופא ומסתמא בא מיד הלוה ליד המלוה מ"מ מה"ת ה"ל מעיד מפיהם ולא מפי כתבם משא"כ בגט שעדים הללו ניתן לכתוב וחזקה לא חציף איניש לזיופא ועי"ז ידעינן שבא מיד הבעל ליד האשה או מיד המקנה להקונה מועיל נמי לראיה מה"ת ובזה נסתלקו כל הקושיות ונכללו בדברי אלו רוב דברי כל הגאונים הנ"ל שהזכרתי". וכן כתב האמרי משה (שם), וע"ע קובץ שיעורים (בבא בתרא אות תרז)..
ומוסיף החת"ס וכותב: "ואמנם אם יצטרך השטר אח"כ לראיה בזה יש חילוק, בשטר חוב העומד רק לראיה ולא לקנין מה"ת לא ניתן לכתב כלל, א"כ אף על גב דחזקה לא חציף לזיופא ומסתמא בא מיד הלוה ליד המלוה מ"מ מה"ת ה"ל מעיד מפיהם ולא מפי כתבם משא"כ בגט שעדים הללו ניתן לכתוב וחזקה לא חציף איניש לזיופא ועי"ז ידעינן שבא מיד הבעל ליד האשה או מיד המקנה להקונה מועיל נמי לראיה מה"ת ובזה נסתלקו כל הקושיות ונכללו בדברי אלו רוב דברי כל הגאונים הנ"ל שהזכרתי". וכן כתב האמרי משה (שם), וע"ע קובץ שיעורים (בבא בתרא אות תרז)..
2
ג׳ומכלל דברינו יוצא לנו גם ההבדל ההגיוני הזה במציאות ועדות: יש עדות שבאה בשביל הגדת המציאות, ויש עדות שזוהי חלק מהמציאות כנ"ל.
3