המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יא; מציאות ודין מ״בHaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XI 42
א׳אכן בשטרי קנין או בשטרי גיטין וקדושין שם בודאי העדים החתומין משמשים בתור עיקר המציאות של מעשה השטר, כי שם השטר מתהוה רק ע"י העדים החתומים בו.
1
ב׳וכאן הציור היותר בולט למציאות הבא מתוך הדין, ולא כרגיל שהדין בא מתוך המציאות. כי בשטרי קנין הנה בלי הדין שהוא פועל ע"י העדים אין בזה כלל מציאות של שטר, אלא ניר בעלמא.
2
ג׳ובזה ביארתי שיטת רש"י בגיטין (י"ח ע"א) והרמב"ם בפ"ט מהל' גירושין (הלכה כ"ז), שבגט אין מדאורייתא הדין של נמצא אחד מהם קרוב או פסול, משום שאין כלל בעדי חתימה בגט מציאות של נמצא אחד מהם קרוב או פסול. דהדין של נמצא אחד מהם קרוב או פסול הוא כשנצטרפו ביחד בראיה והגדה לדעת רוב הראשונים, או כשנצטרפו בראיה לחוד או בהגדה לחוד לדעת מקצת ראשונים198ראה ראשונים סנהדרין (לא, ב) ומכות (ו, א), וע"ע בטור חו"מ (סי' לו) בשם הרמ"ה, הובא בקצוה"ח (סי' לו סק"ב)., אבל בגט לא שייך זה לגמרי, צירוף בראיה לא שייך כאן, דזה שייך רק בכל מקום בעדות שהעדים רואים את המעשה, אבל לא בגט שכאן יש ציור להיפך, שע"י העדים יש מציאות של מעשה. באופן שיוצא שחתימת העדים הכשרים זהו גופא מציאות המעשה, והעדים הפסולים, אעפ"י שחתמו על זה לא ראו כלל שום מעשה, אלא ראו רק העדים שהשתתפו במעשה, אבל לא את עצם המעשה, כי בעצם המעשה המתהוה רק ע"י עדים כשרים ולהעדים הפסולים אין להם שום זיקה199הרמב"ם סיים דבריו דבגט עדי מסירה כרתי, ותמהו עליו (ראה פני יהושע גיטין יח, ב) דלהרמב"ם עידי חתימה נמי כרתי, וראה הנתיה"מ (סימן מה ביאורים ס"ק ג) שלמד דמיירי שהיו עידי מסירה ובזה מהני מה דבגט אין שם עדות וכן 'כמי שנחקרה' עד שעת מסירת הגט. וע"ע.
3
ד׳או הסבר אחר, שבודאי אם העדים הפסולים רואים רק את העדים הכשרים איך שהמה חתמו על הגט ובעצמם לא חתמו בודאי אין בזה הדין של נמצא אחד מהם קרוב או פסול, ואותו הדין הוא אפילו אם חתמו, כיון דהחתימה שלהם לא נכנסת בכלל המעשה שזה מתהוה רק רק ע"י העדים הכשרים.
4
ה׳וביותר בהירות: דרק אז אמרינן נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה, כשגם בלי עדים הכשרים רואים הפסולים את המעשה, אבל בנידון דידן בלי הכשרים לא רואים כלל הפסולים את המעשה, דאין כאן מעשה כלל, או בסגנון אחר, דבכ"מ אמרינן דבשביל ראית המעשה מצד הפסולין מתבטלת העדות, אבל כאן אם מבטלים את העדות הלא אין כלל מעשה, ונמצא שאנו סותרים את עצמנו מיניה וביה200הגהמ"ח בספרו דרכי הקנינים (שמעתתא ו פרק יא) הקשה על עצמו וזה לשונו: ואי קשיא הא אמרינן להדיא (גיטין שם יח, ב) "נמצא אחד מהם קרוב או פסול למ"ד משום עדים פסול". אך באמת נראה לי כשנדקדק בלשון דגמ' נראה בכל מקום כשנמצא אחד קרוב או פסול השתמשו בלשון 'עדותן בטילה' וכאן אמרו 'פסול', דאמנם לאו מטעם בטול קא אתינן לה בזה, דהרי העדות של הכשרים לא יתבטל כלל כנ"ל, אך הא ס"ס הפסולים - פסולים הם, ומאן דסובר משום עדים הרי קבע הבעל מסמרות לא רק שיהיה עדים כשרים, אך שיהיה עשרה עדים, וס"ס הרי עשרה עדים אין כאן דהא חסר הקרוב או הפסול דלא הוה בגדר עד, וז"ש למאן דאמר משום עדים פסול, לא כבכ"מ דיתבטל מטעם דאין כלל כשרים, אך משום דלא נתקיים צוואתו דאמר לעשרה כתבו גט לאשתי וכונתו היתה דכולם משום עדים, אבל למ"ד משום תנאי אף דגם הוא סובר כפי שהוכחנו לעיל מלשון הרמב"ם דשנים הראשונים הוא לעולם משום עדים, בכ"ז "אמרי לה כשר תנאי הוא" כלומר לא בכאן בהראשונים אך בעצם הדבר כשאמר כולכם ולא בעינן שיהיה כולם כשרים, ואי משום נמצא אחד מהן קרוב או הסול הלא לא שייך זאת בגט כנ"ל וגם האומרים פסול הוא רק מטעם אתי לאיחלופי בשטרות דעלמא. עכ"ל הגהמ"ח שם..
5
ו׳וצרוף בהגדה בודאי ג"כ לא שייך בגט לפי דברינו הנ"ל, שבגיטין וקדושין הנה בכלל אין מושג של הגדה שזוהי הגדה לבי"ד, ובזה אין בכלל תפקיד של בית דין.
6