המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יא; מציאות ודין מ״גHaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XI 43
א׳ועיין בש"ך ח"מ סי' ל"ו (סעיף א' סק"ג) שכתב דבעדי קדושין יש הדין של נמצא אחד מהם קרוב או פסול, ובריטב"א פ' האיש מקדש שכתב ג"כ בשם רבו שהורה כן הלכה למעשה ומסיק "אבל אין זה דעת המפרשים וראוי להחמיר" ועל כל פנים נראה, שגם בקדושין אין מדאורייתא הדין של נמצא קרוב או פסול ורק מצד חומרא בעלמא201צ"ע בזה, שהרי לשיטת הרא"ה שהזכיר הריטב"א הנ"ל עדותן בטלה לגמרי ומדאורייתא, ואדרבה, סברת הרא"ה בזה לחלק בין קידושין לממונות היא משום שבקידושין העדים הם לקיום ופוסלים כבר בשעת ראיה. ואמנם בשרידי אש (מכות סוף סימן נ) כתב להעיר עליו דאיפכא מסתברא דאם הם עידי קיום אם כן אין המעשה נגמר אלא ע"פ העדים ובודאי שאין הפסולים מצטרפים (והיא סברת הגהמ"ח), מכל מקום הרא"ה עצמו נראה שלמד איפכא וסבירא ליה שהפסול הוא דאורייתא., וגם למעשה לא נוהגין כל כך להחמיר בזה202מדברי הפוסקים כולם נראה שנהגו להחמיר בזה, ראה אבני מילואים (סי' מבס ק"ו) שציין למה שכתב בספרו קצוה"ח (לו סק"א) שאף שלהלכה אין חשש זה מכל מקום ראוי ונכון לכל מסדרי קידושין להחמיר בזה. והביאוהו הפוסקים. ואמנם יש שלא הצריכו שיאמר הבעל 'אתם עדי', וסומכים על כך שמבררים עדים מתוך הקהל שהוי כאילו אומר אתם עדי, אך עכ"פ עיקר המנהג ליחד עדים שוה בכולם.
אכן בעל הבני יששכר בהקדמתו לספרו (בהגהה) מעיד שמנהג רוב המקומות שלא לייחד עדים בחופה, ותמה על מה שלא נהגו כן אחר שהש"ך והאחרונים כתבו לייחד עדים, עיין שם מה שכתב להליץ על המנהג, ובכל זאת סיים שכל מי שעיניו פקוחות על דרכיו יראה לו שיזמין לעצמו קודם החופה עדים כשרים וכו' ואז טוב לו וגם להזוג כי כתורה עשה..
אכן בעל הבני יששכר בהקדמתו לספרו (בהגהה) מעיד שמנהג רוב המקומות שלא לייחד עדים בחופה, ותמה על מה שלא נהגו כן אחר שהש"ך והאחרונים כתבו לייחד עדים, עיין שם מה שכתב להליץ על המנהג, ובכל זאת סיים שכל מי שעיניו פקוחות על דרכיו יראה לו שיזמין לעצמו קודם החופה עדים כשרים וכו' ואז טוב לו וגם להזוג כי כתורה עשה..
1
ב׳ואמנם לפ"ד יש ס"ס הבדל בין גיטין ובין קדושין ע"י כסף, כי בגיטין העדים זהו גוף המציאות של הדבר, אבל בקדושין ס"ס יש מציאות גם בלי העדים, והעדים רק קובעים את המעשה, אכן כיון דס"ס שע"י הדין הזה שאין שום ציור של קדושין בלי עדים אין מעשה קדושין בלי עדים, הנה שוב שייכים ההסברים האחרונים שלנו, כי גם כאן בלי עדים הכשירים לא רואים כלל את המעשה, וגם כאן אם נימא דע"י ראית הפסולים את המעשה מתבטלת כל העדות אף של הכשירים, הרי שוב לא ראו כלל מעשה, אבל ס"ס המעשה כשהוא לעצמו כן קיים, לא כן בנידון דידן, כמובן. וצרוף בהגדה, לאלה הסוברים דמלבד צרוף בראיה יש ג"כ צורך בצרוף בהגדה, בודאי שלא שייך בכאן כמו בגיטין שבזה שניהם שוים, כי אין כלל בזה מושג של הגדה לפני בית דין, מאחרי שאין בזה תפקיד בי"ד מיוחד כנ"ל203וע"ע בקצוה"ח שם..
2