המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יב; חיוב ושלילה ל״גHaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XII 33

א׳ובעצם החקירה בגדר שותפות הנ"ל כדאי להביא ג"כ את הסוגיא בב"ק (ד' מ"ו ע"ב), לא צריכא דפרה דחד וולד דחד, ואי דקדם תבעיה לבעל פרה תחילה, הכי נמי דאמר ליה לבעל פרה פרה דידך אזקתך הב לי ראיה דאית לך שותפי, אלא דהדים ותבעיה לבעל ולד תחילה וכו' ואיכא דאמרי אע"ג דקדים לתבוע לבעל פרה תחילה מצי מדחי ליה, דא"ל, מידע ידעי "דשותפי אית לי".

ב׳ונאמר שגם כאן השקלא וטריא היא בהנקודה המרכזית הנ"ל במהות השותפות, דהא לכאורה יש לעמוד על הלישנא קמא דאמר "הב לי ראיה דאית לך שותפי". וכי דינא הכי, הלא להיפך כלל גדול הוא בכ"מ שהמוציא מחברו עליו הראיה? ⁶⁰³כן הקשה בשטמ"ק (שם) ותירץ בשם הראב"ד שהוא מדין אין ספק מוציא מידי ודאי, ולדברי הגהמ"ח יתבארו הדברים היטב, שכל מזיק מתייחס אליו כל הנזק ואין השותף השני אלא מגרע בו בשלילה, ודו"ק. וכך מבאר הגהמ"ח להדיא כדלהלן.
ועיי"ש עוד בשטמ"ק בשם הרא"ה שכתב שכיון שהפרה ריקנית לפניך והמזיק טוען בברי שהפרה הזיקה לבד הוי הניזק המוציא מחבירו עליו הראיה, וגם זה יש לבאר לדרכו של הגהמ"ח. ועיין שם בשיטמ"ק אי מהני מה דבסוגיא זו קיימינן אליבא דסומכוס דלא ס"ל המע"ה אלא חולקין.

ג׳אבל אם אנו תופסים, ששותפות הוא כולו לזה וכולו לזה, הנה בשור של שני שותפים שהזיק באמת יש חיוב על כל אחד מהשותפים, ובפרט אם נתפוס שעיקר סבת החיוב הוא מצד "ממונך" כפי שהארכנו בזה במדת "שתי סבות"⁶⁰⁴מדה ג (אות ד והלאה)., ועוד נאריך בזה במק"א⁶⁰⁵מדה טו (אות לד והלאה)., כי לפ"ז הלא על כל אחד ואחד המשותפים אנו קוראים בזה, "ממונך" – אלא שכמובן שלא יתכן שהניזק יקבל פעמים בעד נזקו. על כן על כל אחד לתת רק המחצה, אכן אם יש לנו ספק בזה, אם יש עוד שותף להשור המזיק או הוא יהיה מחוייב מספק, דהא אין כלל ספק בסבת חיובו על הכל, דהא אפילו אם נתפסו שיש לו שותף בזה ג"כ סבת הפוטרת לו ממחצה מזה שהשותף השני ג"כ מתחייב בכל ההיזק כנ"ל, ובאופן שכזה זה הוה בגדר איני יודע אם פרעתי שכפי שהארכנו כבר במדת "שתי סבות" הנ"ל⁶⁰⁶מדה ג (אות ז והלאה). שהגדר הזה נאמר לאו דוקא במקום שכבר היה חיוב בפועל באיזה זמן ידוע, אלא בכ"מ שבסבת החיוב אין שום ספק, וכל הספק הוא בסבת הפטור שאין ספק סבת הפטור מוציא מיד ודאי סבת החיוב, וכאן עוד יותר עדיפא, כי לפ"ז אם יהיה ציור שאי אפשר בפועל לחייב את אחד מהשותפים, שאז ממילא מחוייב השותף האחד לשלם את כל ההיזק, וכיון שס"ס את בעל הולד אי אפשר לחייב מחצה בפועל מטעם הממע"ה, אז ממילא מחוייב בעל הפרה הכל⁶⁰⁷ראה בדומה לזה בברכת שמואל (סי' יג) לבאר סברת הלישנא קמא, וכתב עוד דלא תלוי במחלוקת אם אמרינן האי כולא היזקא עבד והאי כולא היזקא עבד או דכ"א עביד פלגא (וראה מש"כ הגהמ"ח לקמיה אות לה), וזה לשונו: "ונראה להסביר משום דמה דבשותפות אינו מוטלת התשלומין אלא על כל אחד לפי חלקו הוא חלות דין חדש, דודאי יש לכל אחד שם מזיק על החפץ אלא דחלות דין השותפות פוטרתו דאינו משלם אלא לפי חלקו, ואפילו ללישנא דהאי פלגא היזקא קעביד והאי פלגא וכו' הוא דוקא לענין אם יש שותפות בודאי אז נעשה פשיעתו רק בחצי הנזק, אבל לענין אם יש ספק בעיקר הדבר אם יש לו שותף, הזה אליבא דכו"ע שם מזיק עליו, דהא שם מזיק שלו הוא ודאי ודין השותפות שלו הוא ספק", עכ"ל. ועיין שם לבאר גם את השיטה בשטמ"ק שקושית הגמ' היא רק על חלק השמינית.. אך ה"איכא דאמרי" תפס שמהות השותפות היא מחצה לזה ומחצה לזה ובכן כל סבת החיוב היא רק על מחצה, וכשיש לנו ספק אם יש לו עוד שותף בזה או לא, הנה על המחצה השניה יש ספק, אם היתה סבת החיוב מעיקרה או לא, אז ממילא כמו בכל מקום ספק סבת חיוב פטור⁶⁰⁸הנה לדברי הברכת שמואל נראה דצריך לומר (ושמא זו גם כוונת הגהמ"ח), דדעת האיכא דאמרי היא דזה גופא הוי ספק, דנהי שיש לו ודאי שם מזיק, השם מזיק עצמו (אם יש לו שותף) אינו אלא על חצי (אך זה אפשר לומר לכאורה רק למ"ד האי פלגא היזקא עבד), ועל כן כל שיש ספק הוי המע"ה לאידך גיסא ולא ישלם המזיק יותר מחצי, דאומר מידע ידיע דשותפות אית לי וכו'..

ד׳ועלינו להוסיף בזה את דברי התוס' שם שכיון שיש שני דברים גם חזקת מעוברת וגם חזקת ממון גם סומכוס מודה.

ה׳וגם עלינו להגיד שבאיני יודע אם פרעתיך גם סומכוס מודה דחייב ואע"פ שהוא חולק על חזקת פטור, שמה"ט הוא חלק על הכלל של הממע"ה, אינו חולק על חזקת חיוב ומה"ט גם לדידיה באיני יודע אם פרעתיך חייב ורק לפ"ז אפשר להסביר כנ"ל מה שהוא אומר "הב לי ראיה דאית לך שותפי"⁶⁰⁹וראה מש"כ הגהמ"ח בספרו דרכי הקנינים (שמעתתא ב פרק יג)..

ו׳ויתכן הדבר יותר לפי שכתבו בתוס' בב"מ (צ"ו ע"ב) ד"ה נימא "דלסוכמוס דאית ליה ממון המוטל בספק חולקין הוי כאילו תרוייהו מוחזקין בו" ואפשר שמה"ט חולק על חזקת ממון, דלדידיה לא שייך זה כיון דנחשב כאילו שניהם מוחזקים כנ"ל, אבל על חזקת חיוב שזה בא דוקא נגד חזקת ממון בזה אין הבדל בין סומכוס ובין רבנן, וע"ז גם לסומכוס אומר "הב לי ראיה דאית לך שותפי".

ז׳ואולי אפשר להגיד ג"כ שבזה אין מחלוקת בדבר וגם ה"איכא דאמרי". סוברים ששותפות הוא כולו לזה וכולו לזה, אלא של "איכא דאמרי" חולק סומכוס גם על הכלל של איני יודע אם פרעתיך, וגם בזה לסומכוס חולקין, וממילא כיון שיש ג"כ חזקת מעוברת כפי הנ"ל, אמרינן גם לדידיה הממע"ה.

ח׳והמחלוקת תהיה בהגדר דאיני יודע אם פרעתיך חייב אם דזהו מטעם חזקה דמעיקרא וסומכוס הלא אינו סובר בממון חזקה דמעיקרא, והראיה שגם במקום שיש חזקת מרא קמא ג"כ סובר סומכוס דחולקין, או שזהו מטעם אין ספק מוציא מידי ודאי, כלומר, שאין ספק פרעון מוציא מיד ודאי חיוב, ובזה אין הבדל בין סומכוס ורבנן⁶¹⁰עיין חי' רעק"א (בבא מציעא צה, א) בסו"ד שדן בשיטת הנמוק"י דבאיני יודע אם פרעתיך חייב אפילו בשמא ושמא ולא הו"ל למידע, והקשה עליו דהנה סתמא דמתניתין שם מיירי גם בתחילה שאולה ולבסוף שכורה דהוי איני יודע אם פרעתיך וא"כ היכי קתני סיפא זה אומר א"י וזה אומר א"י יחלוקו, הא בשמא ושמא וחזקת חיוב - חייב. ותירץ רעק"א שכל דברי הנמוק"י הם רק אליבא דרבנן, אבל אליבא דסומכוס מוציאין רק החצי בחזקת חיוב דכשם שמוציאין ממוחזק גמור בדררא דממונא כך 'מוציאין' מחזקת חיוב. ונראה דסברת רעק"א היא רק אם אמרינן דחזקת ממון היא בגדר 'חזקה' ואז אין חילוק בין חזקת חיוב לחזקת פטור, דאם מצד סברת אין ספק מוציא מידי ודאי, מה מקום לדמות זה לזה..

ט׳ועי' שם עוד "אלא אמר רבא, לעולם בפרה בחד וולד דחד והכי קאמרינן, איתא לפרה משתלם חצי נזק מפרה ליתא לפרה משתלם רביע נזק מולד – טעמא דלא ידעינן אי הוה ולד בהדה כי נגחה או לא".

י׳ועי' במדת "במקום העצם"⁶¹¹לעיל (מדה ט אות לג), ועיין שם בהערות. ששם ביארנו, שלשיטת כמה ראשונים הא דתם אינו משתלם אלא מגופו אין זה מושג בעצם החיוב אלא רק בגביית החיוב, וע"כ לשיטת רש"י אם זהו ברי שהתם הזיק אלא שאין ידוע אם יש ה"מגופו" ממה לגבות שזה נחשב כאיני יודע אם פרעתיך⁶¹²עיין בדרכי הקנינים (שם) ובמה שהביא משם הגהמ"ח לקמיה (אות לד)..

י״אאכן מכאן הלא ראיה להיפך, דהא כאן זהו ודאי שהוא בעל התם שהזיק, אלא שהספק אם הוה ולד בהדה כי נגחה הוא ספק אם יש המגופו ממה לגבות, ובכ"ז אמרינן שחולקין, ואין אנו אומרים שהוא מחוייב מטעם איני יודע אם פרעתיך, אך בכ"ז אין סתירה מכאן לשיטת רש"י, דהא כאן קאי לסומכוס, והוא ס"ל דחולקין אפילו באיני יודע אם פרעתיך כנ"ל.