המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יב; חיוב ושלילה ל״זHaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XII 37
א׳ומושג שכזה אנו מוצאים ג"כ בקנין השבט גבי מתנות כהונה ולויה למשל, שאפילו אם נתפוס שהפקר הוא מושג שלילי, דבר שאין לו בעלות כלל, בכ"ז בודאי במתנות כהונה ולויה, אע"פ שגם שם אין הדבר מיוחד רק לכהן או ללוי אחד והכהן או הלוי זוכה בדבר רק ע"י נתינה, אעפי"כ גם לפני הנתינה יש בזה משום קנין השבט, שבעלות כל השבט על הדבר ואם דרושה בזה נתינה, כאמור, אבל קנין לא נחוץ בזה, ואם יהיה ברי לנו שאין רק כהן אחד בעולם שיוכל לקבלו את המתנות כהונה ולויה, אז שייך לו הדבר אע"ג דלא מטי לידיה.
1
ב׳ויסוד הדבר פשוט, מכיון שלהבעלים יש רק טובת הנאה בזה ויש ספק בכלל, אם טובת הנאה ממון או לא, ש"מ שרשות הבעלים נפסקה תיכף בקריאת השם תרומה או מעשר וניתן לבעלות של השבט כולו.
2
ג׳ושם בודאי ג"כ לא שייך להכניס תחת מושג של חלקים ולהגיד שיש לכל כהן או לוי רק חלק בזה, אלא בודאי, שלכל כהן או לוי שייך כל התרומה והמעשרות שבעולם, אלא מאחר שכמו ששייך להאחד כן שייך זה גם להשני והשלישי, ממילא הדבר תלוי בהנתינה שע"י נתינת הבעלים נעשה קנין מוחלט של היחיד. וכאמור רק נתינה, אבל קנין לא בעינן.
3
ד׳וראיה לזה מגטין (ל"א ע"א) שעל קושית הגמ' "ואע"ג דלא אתי לידיה"? מתרצים "במכרי כהונה ולויה" ופרש"י "שהם מכריו ואוהביו ואינו רגיל לתת תרומות ומעשרות אלא לכהן זה, הלכך כיון דמלתא דפשוטה היא, דלדידיה יהיב להו, אסוחי להו שאר כהנים דעתיהו מזה, והוי כמאן דמטי לידיה דהני" והדברים ברור מללו, שכדי שתהיינה התרומות והמעשרות שייכות רק לכהן אחד אינו צריך דוקא מעשה קנין מצד שאר הכהנים, אלא רק די בזה, שכל שאר הכהנים מסתלקים מזכותם באופן שלילי, ואז ממילא זה שייך להאחד שלא הסתלק, אעפ"י שלא מטי לידו כלום628סברא זו כבר כתב כן בבית אפרים (יו"ד סי' סו) דאם לא היה בן לוי אחר בעולם רק זה אין צריך שום קנין משיכה או מסירה, והוסיף נמי דהיינו טעמא דמכירי כהונה ולויה כיון דשאר כהנים ולוים אסחו דעתייהו ממתנות אלו דמסתמא לא יתנו לאחר רק להם ממילא זכו בהו הנך מכירין והוי כמאן דמטו לידייהו וא"צ שום קנין אחר, עכ"ל. ובספר המקנה (ח"א כלל ב פרט י) הביא דבריו וביאר לפי זה מה שזכה אדה"ר בכל העולם, ראה מה שצויין לעיל (אות לו).
אמנם ראה פרי יצחק (ח"א קונטרס ענף פרי סי' לא בהערה) שכתב שהגם שמתנות כהונה הוא ממון הכהנים, מכל מקום אפילו בכהן אחד בעולם כיצד יזכה בכולו, ואטו שני שותפים שהפקיר אחד חלקו יזכה השני בכולו. ואכן בזה גופא כתב הגהמ"ח לעיל (אות יא) שבודאי מהני כיון שהוא רק דבר 'שלילי', ובפר"י שם הביא דברי השער משפט (והובאו לעיל שם) שכתב שמהני והוא עצמו פליג על זה. מאידך גיסא עיין בנתיה"מ (סי' רעח סקי"א) שביאר ענין מכירי כהונה דלא כהקצוה"ח (שהוא רק מצד האיסור לחזור בו וכתב מכח זה שגם נשבע לתת לאחר הוי מוחזק), דבאמת המתנות כהונה הם של הכהן אלא שהתורה נתנה טובת הנאה לבעלים, וכשיש מכירי כהונה ונשללה זכות הבעלים ממילא הוי של הכהן, וכיון שהכהן יכול לתקפו בע"כ של הבעלים לקדש בו אשה ממילא הוי מוחזק. אמנם גם בדברי הנתיה"מ משמע שאינו זוכה ע"י מכירי כהונה, ומהני רק לאשוויי מוחזק. ועיין מש"כ בדברי הנתיה"מ והקצוה"ח ובגדר מכירי כהונה בקובץ שיעורים (בבא בתרא אות שעד).
וע"ע קהלות יעקב (גיטין סי' כא, וציין לדבריו בנדרים סי' ד) שכתב כדברי הגהמ"ח שאם יש רק כהן אחד בעולם זכה בו ממילא, אלא שהוסיף שאין זכייתו בתורת איש פרטי רק בתורת כלל ממון השבט, ואם יוולד אחר כך כהן נוסף יחזור להיות של שניהם, שכל שלא עשה קנין ממש לא הסתיים הממון באופן פרטי וזכייתו בו היא רק באופן כללי, וביאר בזה גם גדר מתנות כהונה והטעם שיכול לחזור בו (ויש לדון אי מהני כה"ג לקידושי אשה, דלכאורה אין חילוק בגדר הזכיה בזה בין איש אחד לשני אנשים, והנפק"מ לפי דבריו תהיה רק לענין שם 'מוחזק' או לענין תשלומי נזיקין וכן תשלומי מכירה שבזה מיירי הקה"י הנ"ל, ובנתיה"מ הנ"ל מבואר שרק לאחר שיזכה בו יוכל לקדש אשה).
ראה קצות החושן (סי' רמג סק"ד) שהביא דברי הפרי חדש (שו"ת מים חיים סי' ה) בכפר מסויים שהיה בו רק כהן אחד ולא רצה לקבל מתנות כהונה, שזוכה בו בעל כרחו, דנתינה בע"כ שמה נתינה, והקצוה"ח השיג עליו דנתינה בע"כ מהני רק כדי שייפטר הנותן מחיובו ולא מהני לזכות בע"כ (ואמנם מבואר מזה דלדעת הקצוה"ח סגי בנתינה וא"צ קנין), ושניהם לא דנו שיזכה הכהן האחד כיון ששאר הכהנים אסחי דעתייהו..
אמנם ראה פרי יצחק (ח"א קונטרס ענף פרי סי' לא בהערה) שכתב שהגם שמתנות כהונה הוא ממון הכהנים, מכל מקום אפילו בכהן אחד בעולם כיצד יזכה בכולו, ואטו שני שותפים שהפקיר אחד חלקו יזכה השני בכולו. ואכן בזה גופא כתב הגהמ"ח לעיל (אות יא) שבודאי מהני כיון שהוא רק דבר 'שלילי', ובפר"י שם הביא דברי השער משפט (והובאו לעיל שם) שכתב שמהני והוא עצמו פליג על זה. מאידך גיסא עיין בנתיה"מ (סי' רעח סקי"א) שביאר ענין מכירי כהונה דלא כהקצוה"ח (שהוא רק מצד האיסור לחזור בו וכתב מכח זה שגם נשבע לתת לאחר הוי מוחזק), דבאמת המתנות כהונה הם של הכהן אלא שהתורה נתנה טובת הנאה לבעלים, וכשיש מכירי כהונה ונשללה זכות הבעלים ממילא הוי של הכהן, וכיון שהכהן יכול לתקפו בע"כ של הבעלים לקדש בו אשה ממילא הוי מוחזק. אמנם גם בדברי הנתיה"מ משמע שאינו זוכה ע"י מכירי כהונה, ומהני רק לאשוויי מוחזק. ועיין מש"כ בדברי הנתיה"מ והקצוה"ח ובגדר מכירי כהונה בקובץ שיעורים (בבא בתרא אות שעד).
וע"ע קהלות יעקב (גיטין סי' כא, וציין לדבריו בנדרים סי' ד) שכתב כדברי הגהמ"ח שאם יש רק כהן אחד בעולם זכה בו ממילא, אלא שהוסיף שאין זכייתו בתורת איש פרטי רק בתורת כלל ממון השבט, ואם יוולד אחר כך כהן נוסף יחזור להיות של שניהם, שכל שלא עשה קנין ממש לא הסתיים הממון באופן פרטי וזכייתו בו היא רק באופן כללי, וביאר בזה גם גדר מתנות כהונה והטעם שיכול לחזור בו (ויש לדון אי מהני כה"ג לקידושי אשה, דלכאורה אין חילוק בגדר הזכיה בזה בין איש אחד לשני אנשים, והנפק"מ לפי דבריו תהיה רק לענין שם 'מוחזק' או לענין תשלומי נזיקין וכן תשלומי מכירה שבזה מיירי הקה"י הנ"ל, ובנתיה"מ הנ"ל מבואר שרק לאחר שיזכה בו יוכל לקדש אשה).
ראה קצות החושן (סי' רמג סק"ד) שהביא דברי הפרי חדש (שו"ת מים חיים סי' ה) בכפר מסויים שהיה בו רק כהן אחד ולא רצה לקבל מתנות כהונה, שזוכה בו בעל כרחו, דנתינה בע"כ שמה נתינה, והקצוה"ח השיג עליו דנתינה בע"כ מהני רק כדי שייפטר הנותן מחיובו ולא מהני לזכות בע"כ (ואמנם מבואר מזה דלדעת הקצוה"ח סגי בנתינה וא"צ קנין), ושניהם לא דנו שיזכה הכהן האחד כיון ששאר הכהנים אסחי דעתייהו..
4