המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יב; חיוב ושלילה ע׳HaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XII 70

א׳ועי' בביצה (ל"ז ע"ב) "אתמר, שנים שלקחו הבית ובהמה בשותפות, רב אמר, חבית מותרת ובהמה אסורה, ושמואל אמר הבית נמי אסורה, מאי קסבר רב, אי קא סבר רב יש ברירה, אפילו בהמה תשתרי, אי קסבר אין ברירה, אפילו חבית נמי אסורה? לעולם קסבר יש ברירה, ושאני בהמה דקא ינקי תחומין מהדדי" ונראה, שיש הבדל בין שותפות בדבר דומם לבין שותפות בדבר חי. ואפילו אם נימא דשותפות בקרקע, למשל, הנה חציו לזה וחציו לזה, ובאמת כפי המבואר בירושלמי בב"מ (סוף פרק הבית והעליה) "כותל שבין שתי מחיצות שנפל חד אמר, מחצה לזה ומחצה לזה וחד אמר, כולו לזה וכולו לזה, משמע שרב סבר, ששותפות הוי חציו לזה וחציו לזה, הנה בבהמה לא שייך זה מצד "דקא ינקי אהדדי" ואיננו דבר ששייך בו הגדר חלוקה אפילו באופן ציורי, וזהו דקא משמע לן, שכל המושג ברירה הוא "אגלאי מלתא למפרע", אבל במקום שהמלתא בכלל לא אפשרית אפילו בציור שם לא שייך המשוג ברירה.

ב׳וזהו ההבדל בין שותפות בחבית ובין שותפות בבהמה, שבחבית אע"פ שלא נתחלקה בבין השמשות, אבל גם אז היה בזה ציור של חלוקה, ושייך להגיד אח"כ כשחלקו ביניהם יש ברירה לא כן בבהמה שכל זמן שהיא חיה אין בכלל המושג חלוקה אפילו בדרך ציורי, שם לא שייך להגיד איגלאי מלתא למפרע כי המלתא לא נתנה אפילו לציור⁷⁴²יש לציין למה שכתב הגהמ"ח בהקדמתו לספרו דרך הקודש (חלק ב) שם הביא מי שכתב בקורת על ספרו כיצד הוא מתעסק בעניני קדשים בה בשעה שישנן שאלות רבות בעניני החיים עצמם כעניני עגונות וכדומה, על כך השיב לו הגהמ"ח וזה לשונו: "כי באמת ההלכות התלמודיות אע"פ שמימי רבי ואילך נקבעו כששה סדרים סדר זרעים מועד וכו', הנה באמת אין סדר למשנה כל סדר איננו תחום מיוחד בפני עצמו כי תורת חיים היא וככל בעל חיים ינקי תחומין מהדדי (עי' ביצה לז, ב), ואותם יסודות ההגיון של סדרי קדשים וטהרות למשל משמשים ליסודות גם בסדרי מועד ונשים, כשם שלהיפך אנו יכולים להשתמש ביסודות ההגיון של מועד ונשים בעניני קדשים וטהרות בעניני נגעים ואהלות, וכבר אמרו ע"ז חז"ל (ירושלמי ר"ה פ"ג ה"ה) דברי תורה עניים במקום זה ועשירים במקום אחר..

ג׳ובאופן שכזה המחלוקת בחטאת השותפין כשמת אחד מן השותפין שבמס' הוריות הנ"ל, הנה אפילו למי שסובר שאין חטאת השותפין מתה, אין מזה ראיה לשותפות בדומם או בצומח⁷⁴³מה שדימה הגהמ"ח דומם לצומח, הנה מצינו ענין 'ינקי מהדדי' גם בצומח, ראה גיטין (כב, א) לענין אילן שחציו בארץ וחציו בחו"ל. אכן יש לחלק בין בהמה לאילן, כי בבהמה אנו רואים כל איבר ואיבר שיונק את חיותו גם מהאיבר האחר והיחס ל'חיות' היא כ'ככלל' ולא כ'פרטים', משא"כ באילן אמנם כח היניקה בא בעירוב מהשרשים שחצים כאן וחצים שם, וע"כ אנו דנים שיש עירוב בגידול הפירות אם הם פירות א"י או חו"ל, אבל כאשר אנו באים לדון את חלקי האילן הרי שכל חלק וחלק עומד בפני עצמו ואנו רואים כאן פרטים רבים שיניקתם מעורבת, ובנדון חלוקת שותפות יש לנו לדון כל חלק בפני עצמו..