המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יב; חיוב ושלילה ע״בHaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XII 72

א׳הנחנו בהתחת המדה הזו, שתמיד יותר קל הדבר לשלול מאשר לחייבו ועל היסוד הזה בנויה הסוגיא במנחות (ק"ב א') "אלא אמר רב אשי, מעילה אטומאה קא רמית, מעילה משום קדושה ולאו קדושה היא, לבתר דפקעה לה קדושתה. במאי הדרא רכבא לה, טומאה משום אוכלא ולאו אוכלא היא, כל היכא דאי בעי זריק מצי זריק ליה משוי ליה אוכלא ולא מטמא טומאת אוכלין", היינו שבא לנמק, הבדל הדינים של מעילה וטומאת אוכלין, שלענין מעילה הדין הוא שאפילו נשפך הדם לפני זריקה אין מועלין מטעם שכל העומד לזרוק כזרוק דמי. ולענין טומאת אוכלין, אע"פ שגם שם הוא הכלל שכל העומד לזרוק כזרוק דמי, ואחר השחיטה מטמא טומאת אוכלין מצד הנ"ל, והדברים לכאורה בלתי מובנים ועי' ברש"י ותוס' שם, אכן באמת גם כאן ההבדל הוא בין שלילה לחיוב זאת אומרת, שיש הבדל בין אם אנו צריכים להשתמש בכל העומד לענין דבר שלילי ובין כשאנו רוצים להשתמש בזה לענין דבר חיובי, במעילה אנו משתמשים בהכלל של כל העומד לשלול שלא תהא בזה מעילה, ולענין טומאה להיפך אנו משתמשים בהכלל הזה לחיוב, לקבוע על זה שם אוכל שיטמא טומאת אוכלין. וכאשר, כאמור, השלילה היא תמיד יותר קלה מהחיוב, ע"כ נשללה המעילה אפילו אם נשפך הדם אחרי כן, ולא כן לענין טומאה שאנו רוצים להשתמש בהכלל של "כל העומד" לחיובו של דבר כנ"ל, יש בזה הגבלה. שרק אז אפשר להשתמש כשלא נשפך הדם ולא בנשתפך הדם752וכן כתב הגר"י ענגיל, לאחר שיסד (בציונים לתורה כלל יד) שיותר קל לסלק שם דבר מאשר ליתנו (הו"ד לעיל אות נח לענין ביטול ברוב, עיי"ש) הוסיף וכתב זה לשונו: ומלבד דדבר זה נכין בסברא בס"ד דוודאי דבר גדול הוא יותר נתינת שם מסילוק שם עכ"ז נראה להביא ראי' לסברא זאת מש"ס מנחות וכו' והדברים צריכים ביאור, ועש"ה ברש"י ותוס' וגם דבריהם אינם מובנים, ומרש"י נראה שהיה לו גירסא אחרת בגמ' עיין שם. ואולם לפמ"ש דיש חילוק בין סילוק שם לנתינת שם הנה הדברים מובנים בפשיטות, דלענין מעילה הי' פעולת העומד ליזרק לסלק שם קודש כדי שלא יהי' מעילה, וע"כ סילוק שם הוא פעולה קלה טפי וע"כ בכחו לסלק השם לגמרי ואף אלאחר זמן שישפך הדם ויתבטל הראויות לזרוק, משא"כ לענין טומאת אוכלין דצריך העומד ליזרק לחדש שם אוכל על הבשר, וחידוש שם הוא דבר גדול וקשה יותר, וע"כ אין בכח הראויות לזרוק לתת שם אוכל על הבשר אף על אחרי זמן שיתבטל הראיות וישפך הדם ודו"ק.
ועיי"ש שהוסיף עוד: "וכן תוכל עד"ז לפרש עוד דברי ר' אשי דהחילוק הוא בענין שפיכות הדם דלענין מעילה כיון שכבר נסתלק השם קודש ועתה אחרי שפיכות הדם אתה רוצה לומר שיתחדש שם קודש ע"כ אין בכח מקרה השפיכות דם לחדש שם משא"כ לענין טומאת אוכלין נהי דכבר הי' לו שם אוכל עכ"ז אחרי שנשפך הדם שפיר מאורע שפיכות הדם קל לו יותר לסלק שם וכנ"ל ודו"ק בזה כי נכון הוא בס"ד". עכ"ל. (והוא ענין החילוק המובא בהערה לקמיה בשמו).
אכן על מה שכתב בסוה"ד יש לדון, כי לכאורה 'שם אוכל' אינו אלא ענין של 'מציאות' ואם נשתנה הדבר ממילא הוא אוכל, ומכל מקום יש לדחות דהלא ישנם דברים שללא מחשבה לא נקבע שם אוכל וכעין זה יש לומר כאן בגוונא שהשם אוכל תלוי בהכשק הקרבן, ואכתי יש לעיין בזה.
.
1