המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יב; חיוב ושלילה ע״גHaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XII 73
א׳ואמנם כאן יש עוד נקודה הגיונית בהכלל של "כל העומד". כי לפי מדת "סבה מסובב ויסוד ובנין" המבוארת אצלנו בחלק הראשון753מדה ז., יש להסתפק אם הכלל "כל העומד" הנ"ל נכלל במדה סבה ומסובב, כלומר, שהעמידה לזרוק, למשל, משמשת בתור סבה שאנו אומרים שכזרוק הוא, או שהעמידה לזרוק משמשת לנו בתור יסוד להדין שכזרוק הוא.
1
ב׳וכבר הנחנו שם, שההבדל הוא בזה כי בנתבטלה הסבה לא נתבטל המסובב אבל "נפל היסוד נפל הבנין", והציור הזה יש כשנשפך הדם לפני הזריקה, וההבדל של רב אשי מבוסס על זה, שלענין דבר חיובי כמו לענין טומאת אוכלין אאנו צריכים "לכל העומד" בתור "יסוד" ולא כן לענין שלילי כמו לסלק את המעילה שם הכל העומד משמש רק בתור סבה לבד.
2
ג׳ואפשר עוד למצוא חזה עוד יסוד הגיוני: שרק בתוצאה חיובית יש לפעמים שהיא באה מתוך סבה ויש לפעמים שהיא באה מתוך יסוד, ולא כן בתוצאה שלילית שם אפשרית רק ציור של סבה ולא ציר של "יסוד", כי בחינת היסוד הוא שמחזיק את הבנין, וזה שייך רק בדבר חיובי ולא בדבר שלילי, שאין זה בבחינת בנין כמובן, ואנו צריכים בזה רק לאיזו סבה שתגרום את השלילה בתחילתה, אבל כיון שכבר היתה לא שייך להגיד שהיא זקוקה לאיזה יסוד כדי להתמשך כמובן754ראה מש"כ הר"י ענגיל בספרו אוצרות יוסף (יו"ד אות כו) בדומה לסברת הגהמ"ח רק באופן הפוך, והוא, דלענין קדושה בעינן שתהיה הסיבה מתמשכת והוא מה שמכנה הגהמ"ח כ'יסוד ובנין', וכל קדושה אינה דבר עצמי בתולדה רק תלויה בקידוש, אם בקידוש על ידי פה ואם בקידוש על ידי כלי, ובהסתלק הקדושה מאין תחול שנית עליה, וזהו יסוד מה שאמרה הגמ' לבתר דפקעה לה קדושתיה במאי הדרא רכבא לה, וצריך לומר לפי"ז שההיפך הוא לענין טומאת אוכלין שם לא מהני מה שהיה לו פעם שם אוכל, דהא סו"ס כעת פקע ממנו שם אוכל (וראה מה שהובא בהערה לעיל בשמו), ועיין שם שביאר בזה כל ענין דיחוי בקדשים (וכפל דבריו גם בספרו בן פורת סי' ט, ובגבורות שמונים תירוץ סו ועוד מקומות)..
3