המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יג; שלילה והעדר י״אHaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XIII 11
א׳ואעפ"י שב"נקודה הנפלאה" של הרמב"ם בפה"מ לכריתות הוא אומר, שבשר בחלב לא חל על איסור חלב, אעפ"י שיש איסור מוסיף של הנאה, מפני שאפשר להגיד להיפך, מיגו שלא חל איסור אכילה לא חל ג"כ איסור הנאה?
1
ב׳הנה יש להבדיל בין הדבר כשהוא לעצמו ובין כשהדבר בא מבעל-דבר, כי אמנם כל הדוגמאות הנ"ל שביארנו בכולם בא הדבר מבעל הדבר כמו, למשל, לענין שותפין שאחד יכול לאסור את כולו או בקדשים ש"פשטה קדושה בכולה", וככה ג"כ בשבועה הנ"ל שרצון בעל הדבר בקיומו של כל הדבר משפיע ג"כ על אותו החלק שאי אפשר היה לצאת אל הפועל מאיזו סבה שהיא.
2
ג׳וזהו ההבדל בין ה"נקודה הנפלאה" של הרמב"ם הנ"ל שמדבר בבשר בחלב שהאיסור בא מצד עצם הדבר, ובין כשנשבע שלא לאכול תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים הנ"ל, שהאיסור בא מצד הבעל דבר ע"י קבלת השבועה.
3
ד׳ובכל האופנים מסולקת קושית ה"ישועת יעקב"812או"ח (סימן תפח) הובא בספרו של הגהמ"ח (דרך הקודש שם). שמקשה, מדוע לא תחול שבועה לעבור על ל"ת מצד כולל? למשל, כשנשבע לאכול נבילות ושחוטות, כמו שחלה כשנשבע שלא לאכול נבילות ושחוטות?813 והישועות יעקב תירץ, שענין נדר שבטל מקצתו הוא משום דבעינן ככל אשר יצא מפיו יעשה וכיון שלא נתקיים במקצת לא נתקיים בכולו, ובשבועה שלא לאכול נבלות הא נתקיים במקצת דסו"ס הרי לא יאכלם (ועיין לעיל שיש שכתבו דאדרבה בכה"ג הוא סברא להיפוך, ואכמ"ל). והגהמ"ח לעיל מיניה (שם פרק טז) השיב על דבריו וכתב זה לשונו: אבל לענ"ד הדבר אינו נכון, דא"כ יקשה לדבריו מדוע איתא בירושלמי והובא שם בשבועות (כד, א תוס' ד"ה אלא הן) דשבועה שלא אוכל מצה ואכל מצה בלילי פסח חייב מצד כולל של שאר הימים, נימא ג"כ להיפך דשבועה שבטלה מקצתה לגבי ימות הפסח בטלה כולה. ועיי"ש במש"כ הגהמ"ח בתחילת דבריו ליישב קושית הישוע"י באופן אחר זה לשונו: והאמת דערבוב מושגים הנני רואה בכאן. דהא דנדר שבטל מקצתו בטל כולו הוא בתור סבה ומסובב כלומר יען שבטל מקצתו זהו הגורם לבטל כולו, וכאשר זהו מהמושכלות הראשונות כי הסבה צריכה להיות קודם המסובב (ראה לעיל מדה א) א"כ זהו לא יתכן רק במקום דאף אם לא נימא דבטל כולו בכ"ז בטל מקצתו, אולם במקום דהא בהא תליא כלומר שאם לא נימא דבטל כולו איננו בטל אף מקצתו הרי תו אין סבה במה לבטל את הנדר או את השבועה, והציור הזה הרי איכא בנ"ד דמה תימא כיון שבטלה שבועתו שלא יאכל מצה בליל פסח בטלה כולה והרי אם לא תימא דבטלה כולה ואסור יהיה לו לאכול מצה בשאר הימים תו לא יבטול אף מקצתה דהא אסור לו לאכול אף בפסח מצד כולל כנ"ל הרי תו אין סבה במה לבטל את השבועה.
והוסיף עוד דרק גדר נדר שבטל מקצתו וכו' הוא בתור סיבה ומסובב, ושם צריך שתקדום הסיבה להמסובב, משא"כ גדר 'כולל' אינו סיבה ומסובב אלא 'בבת אחת' שכל שיש לאיסור מקום להתפשט מתפשט הוא בבת אחת על הכל, ועיי"ש שהוכיח כן מדברי הירושלמי בנשבע שלא לאכול מצה דסתמא מיירי גם בעומד בליל פסח, אכן בנדון זה אם כי כן כתב הריב"ש (סי' שצה) ובחוות יאיר (סימן יד), עכ"פ יש אחרונים שחלקו בזה וסוברים דבקאי בליל פסח ל"א איסור כולל, ואכמ"ל.
והוסיף עוד דרק גדר נדר שבטל מקצתו וכו' הוא בתור סיבה ומסובב, ושם צריך שתקדום הסיבה להמסובב, משא"כ גדר 'כולל' אינו סיבה ומסובב אלא 'בבת אחת' שכל שיש לאיסור מקום להתפשט מתפשט הוא בבת אחת על הכל, ועיי"ש שהוכיח כן מדברי הירושלמי בנשבע שלא לאכול מצה דסתמא מיירי גם בעומד בליל פסח, אכן בנדון זה אם כי כן כתב הריב"ש (סי' שצה) ובחוות יאיר (סימן יד), עכ"פ יש אחרונים שחלקו בזה וסוברים דבקאי בליל פסח ל"א איסור כולל, ואכמ"ל.
4
ה׳אבל לפ"ז מובן, שאין בזה דמיון, כי כולל בא רק בדברים המותרים עם דברים האסורין, וזהו שאמרנו, שהאיסור גורר ג"כ את ההיתר מפני שהאיסור הוא בבחינת דבר וההיתר בבחינת העדר הדבר, אבל בקום ועשה לא שייך כאן בחינת דבר, כי אין הקום ועשה בא על הדבר אלא על האדם לבד.
5