המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יג; שלילה והעדר י״זHaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XIII 17
א׳הרבה פעמים נופל הספק אם הלבטי על הדין כעל תוצאה שלילית או כעל העדר התוצאות.
1
ב׳למשל, הדין של מודה בקנס פטור מפני הכתוב "אשר ירשיעון אלקים פרט למרשיע את עצמו" שהספק נופל ממילא, אם זו היא תוצאה שלילית, שההודאה פוטרת את החיוב ומסלקת אותו שמכיון שהרשיע את עצמו התורה מוחלת לו, או דזהו העדר התוצאות, כלומר, דרק בממון ההודאה היא סבה לחייבו, אבל בקנס אין זו סבה לחיוב וממילא הוא פטור835ראה קצוה"ח (סי' א סק"ו). וע"ע אגודת אזוב (בסוגיא דטענו חטין) שהאריך בראיות שיש 'הודאה הפוטרת', ושם בהגהת טהרת אזוב מה שנו"נ בראייותיו..
2
ג׳וכבר אמרנו ב"המבוא"836פרק ו (אות י ואות יג). דבזה היא מחלוקת רב ושמואל, אם מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור או לא, שמובן, שלהצד הראשון אין נ"מ אם באו עדים אח"כ דס"ס ע"י הודאתו כבר נפטר, אבל להצד השני הנה רק אז מודה בקנס פטור כשאין סבה אחרת המחייבתו, אבל כשבאו עדים אחרי כך אם אינו מחויב מצד הודאתו הוא מחויב מצד העדים.
3
ד׳ומכיון דקי"ל מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור, שמע מינה דההודאה גורמת פטור837וכן דייקו האחרונים כפי המצויין להלן, וע"ע קצוה"ח (שם); ערוך לנר (מכות ה, א אתוד"ה דבעידנא); אור שמח (נזקי ממון פ"י הי"ד). אמנם יש שדחו דפטור מודה בקנס ואח"כ באו עדים הוא ילפותא מיוחדת בב"ק (עה, א) מאם המצא תמצא ואינו בכלל הפטור דאשר ירשיעון אלוקים, ראה טבעות זהב (סי' א), וע"ע שיח יצחק (מכות ה, א).
לעומתם כתבו האחרונים דאדרבה, מב' פסוקים אלו נלמדו הנך ב' ההלכות, חדא דהודאה אינה מחייבת וזה נלמד מאשר ירשיעון אלוקים, והילפותא השניה היא דהודאה פוטרת בתנאים מסויימים, ראה: ראה זכר יצחק (ח"ב סי' מז אות ה); שרידי אש (ב"ק סי' יט). וע"ע כעי"ז בחזון איש (חו"מ סי' יח, לב"ק עה, א), בצריכותא דב' הפסוקים. וע"ע אבן האזל (נזקי ממון פ"ב ה"ח) שאין הכונה שההודאה גופא פוטרת אלא שאם מודה לא נשלמו תנאי החיוב, שאחד מתנאי החיוב בבית דין הוא שלא תהא הודאה.
ובגדר הפטור, ראה מש"כ הגהמ"ח להלן (אות יח ואות יט), וזה לשון האור שמח (נזקי ממון שם) מודה בקנס דפטור אינו משום שלא מצינן לחייבו ע"פ עצמו, דהא מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור, ונימא דל הודאתו יתחייב משום סהדי דמסהדי, וע"כ כיון שהודה ע"פ עצמו בפני ב"ד פטרתו רחמנא מלשלם, והוא כאילו שלם בבית דין, דהודאתו במקום תשלומין קאי. עכ"ל. אמנם בספרו של הגהמ"ח עזר אל עמי (מאמר הצדק הסוציאלי המשפטי והמוסרי פרק ה) ביאר את מהות העונש בתורה שאינו בא כנקמה אלא כחינוך, ועל כן כשהרשיע את עצמו כבר קיבל עונש מוסרי. וראה בהמשך וכן בספרו דרכי הקנינים (שמעתתא ג פרק י) מש"כ הגהמ"ח שהוא מחילה שהקנס מחול לו כיון שהרשיע את עצמו, אלא שסיים שלדעת הראב"ד ליכא חיוב כלל בלא עדים, וזה אתי שפיר לאור הגדרת הגהמ"ח שאדם שהודה מעצמו אין ענין להענישו.
ועיין עוד בקצוה"ח (סי' שנ) שאין לומר שע"י הודאתו נמחל חיובו לגמרי רק שב"ד זה אינם יכולים לחייבו וחידש דאם הודה בב"ד אחד ותבעו בב"ד אחר והביא עדים מתחייב לשלם, ועיי"ש בנתיה"מ שם מה שתמה על הקצוה"ח בזה.. אבל עדיין יש להסתפק, אם במודה בקנס יש רק סבה גורמת לפטור וזולת זאת יש בקנס מהגדר דהודאת בע"ד כבכל ממון, או דבאמת יש בהודאה בקנס שני דברים: א) העדר התוצאות שההודאה איננה גורמת חיוב, ב) והיא גם סבה לשלילה, לגרום פטור, ואז הציור הוא כך: אם לא באו עדים אין אנו משתמשים בההודאה בתור סבה גורמת לפטור, אלא פשוט שאין כאן סבה לחיוב, ואם באו עדים אח"כ אז אנו זקוקים לההודאה בתור סבה לפטור838כן כתב שם הגהמ"ח במבוא, וראה קצוה"ח (שם); תשובות ר' אליעזר מטעלז (סי' ח); שערי יושר (שער ז פרק כ)..
לעומתם כתבו האחרונים דאדרבה, מב' פסוקים אלו נלמדו הנך ב' ההלכות, חדא דהודאה אינה מחייבת וזה נלמד מאשר ירשיעון אלוקים, והילפותא השניה היא דהודאה פוטרת בתנאים מסויימים, ראה: ראה זכר יצחק (ח"ב סי' מז אות ה); שרידי אש (ב"ק סי' יט). וע"ע כעי"ז בחזון איש (חו"מ סי' יח, לב"ק עה, א), בצריכותא דב' הפסוקים. וע"ע אבן האזל (נזקי ממון פ"ב ה"ח) שאין הכונה שההודאה גופא פוטרת אלא שאם מודה לא נשלמו תנאי החיוב, שאחד מתנאי החיוב בבית דין הוא שלא תהא הודאה.
ובגדר הפטור, ראה מש"כ הגהמ"ח להלן (אות יח ואות יט), וזה לשון האור שמח (נזקי ממון שם) מודה בקנס דפטור אינו משום שלא מצינן לחייבו ע"פ עצמו, דהא מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור, ונימא דל הודאתו יתחייב משום סהדי דמסהדי, וע"כ כיון שהודה ע"פ עצמו בפני ב"ד פטרתו רחמנא מלשלם, והוא כאילו שלם בבית דין, דהודאתו במקום תשלומין קאי. עכ"ל. אמנם בספרו של הגהמ"ח עזר אל עמי (מאמר הצדק הסוציאלי המשפטי והמוסרי פרק ה) ביאר את מהות העונש בתורה שאינו בא כנקמה אלא כחינוך, ועל כן כשהרשיע את עצמו כבר קיבל עונש מוסרי. וראה בהמשך וכן בספרו דרכי הקנינים (שמעתתא ג פרק י) מש"כ הגהמ"ח שהוא מחילה שהקנס מחול לו כיון שהרשיע את עצמו, אלא שסיים שלדעת הראב"ד ליכא חיוב כלל בלא עדים, וזה אתי שפיר לאור הגדרת הגהמ"ח שאדם שהודה מעצמו אין ענין להענישו.
ועיין עוד בקצוה"ח (סי' שנ) שאין לומר שע"י הודאתו נמחל חיובו לגמרי רק שב"ד זה אינם יכולים לחייבו וחידש דאם הודה בב"ד אחד ותבעו בב"ד אחר והביא עדים מתחייב לשלם, ועיי"ש בנתיה"מ שם מה שתמה על הקצוה"ח בזה.. אבל עדיין יש להסתפק, אם במודה בקנס יש רק סבה גורמת לפטור וזולת זאת יש בקנס מהגדר דהודאת בע"ד כבכל ממון, או דבאמת יש בהודאה בקנס שני דברים: א) העדר התוצאות שההודאה איננה גורמת חיוב, ב) והיא גם סבה לשלילה, לגרום פטור, ואז הציור הוא כך: אם לא באו עדים אין אנו משתמשים בההודאה בתור סבה גורמת לפטור, אלא פשוט שאין כאן סבה לחיוב, ואם באו עדים אח"כ אז אנו זקוקים לההודאה בתור סבה לפטור838כן כתב שם הגהמ"ח במבוא, וראה קצוה"ח (שם); תשובות ר' אליעזר מטעלז (סי' ח); שערי יושר (שער ז פרק כ)..
4
ה׳ונ"מ במקום שמפני איזה מקרה שהוא אין ההודאה גורמת פטור אם יהיה מחוייב מטעם הודאת בע"ד.
5
ו׳ויש בזה מחלוקת הפוסקים, ע"י בש"ך י"ד ס' רס"ז (ס"ק י"ב) שתפס, דבזה"ז שהודאתו איננה פוטרת משום דאין לנו ב"ד מומחין, בכ"ז ג"כ הודאתו לאו הודאה היא לחיוב, אבל בח"מ ס"א (ס"ק ט"ו) סותר את עצמו ותופס לדבר פשוט, דבזה"ז אמרינן גם בקנס הויא הודאת בע"ד כמאה עדים לחיוב839וכן כתב בספרו דרכי הקנינים (שמעתתא ג פרק י). ובעיקר הסתירה בדברי הש"ך כבר עמדו בזה האחרונים, עיין קצוה"ח (שם); הגהות אמרי ברוך (שם); שער משפט (סי' א סק"ג); תשובות ר' אליעזר מטעלז (סי' ח), ועוד. ובהמשך שם (פרק יא) כתב הגהמ"ח ליישב את הסתירה ולחלק בין סוגי הקנסות, קנס שבא מחמת הממון שכיון שמאמינים אותו על הממון מתחייב בקנס וזהו קנס של פלגא נזקא קנסא או שלושים של עבד, לבין היכא שהקנס הוא מחמת הרשעות שעשה כמו תשלומי כפל או הכאת עבדו שאי אפשר להאמינו כלל על מעשה העבירה משום שאין אדם משים עצמו רשע. וראה להלן (אות כ)..
6