המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יג; שלילה והעדר כ״דHaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XIII 24

א׳רש"י בב"ק (ה' ע"א) ד"ה "סבר ליה כר"ע" כתב "עדים זוממין אין משלמין עפ"י עצמם, כגון אם הוזמו בב"ד זה ולא הספיק בע"ד להעמידן בדין ולחייבן והלכו למקום אחר, והודו שם בב"ד ואמרו, הוזמנו בב"ד של פלוני פטורין, אלמא קנסא הוא ומודה בקנס פטור".

ב׳והנה מכאן ראיה, דהא דבאו עדים ואח"כ הודה דחייב הוא לא מטעם דבעצם אינה מועילה הודאה לאחר עדים, דא"כ איך שייכת גם כאן הודאה, דהא ס"ס הרי כבר היו עדים, אלא משום שבאופן שכזה הרי לא הויא כלל בסוג הודאה, דהודאה נקראה רק כשמודה על דבר בלתי ידוע, ובשביל כך כשמודה בב"ד אחר ששם לא ידוע הדבר שפיר הוא פטור⁸⁶⁵כן כתב בלבוש מרדכי (מכות סי' ד), ומכח זה נחלק על הקצוה"ח (סי' שנ ס'"ב) הסובר דדין מודה בקנס תלוי בכל בית דין ובית דין, ואף אם הודה ונפטר בב"ד זה אכתי יוכל להתחייב בב"ד אחר, ובנתיה"מ (סי' שנ סק"א) בודאי כל שהודה קודם שנגמר הדין פטור דאכתי שם 'קנס' עלה, וביאר בלבוש מרדכי שם דדוקא באותו ב"ד שכבר באו עדים קודם שהודה לא מהני מה שהודה קודם גמר דין, דהודאה לא מקרי אלא לחדש דבר שאינו ידוע ולא לחדש דבר ידוע..

ג׳ובאמת זה מוכח גם ממקום אחר, דהא לר"ש דס"ל בפרק נערה בכתובות (דף מ"א ב') דאפילו אחר הגמ"ד הוא קנס עד אחרי הגביה, הלא אפילו הודה אחרי הגמ"ד, הוא פטור, וע"כ כשהלך לב"ד אחר והודה, ומזה ג"כ מוכח כנ"ל⁸⁶⁶מש"כ הגהמ"ח דדינא דר"ש הוא גם לענין מודה בקנס, הנה פשטות דברי רש"י (עיי"ש בתוס' ובפני יהושע) דהנדון שם אינו אלא לענין קרבן שבועה (ועיי"ש לענין הורשה לבניו), אבל לענין הודאה פשיטא דאחר גמר דין ליכא למ"ד שם יודה ייפטר. אכן, התוס' עצמם פירשו דהנדון הוא גם לענים אם מודה מיפטר. ועיי"ש ברע"א דגם לצד זה פשיטא שאם יבואו עדים אח"כ שיתחייב דהודאה אחר גמר דין אינה הודאה הפוטרת, דגזה"כ הוא אשר ירשיעון אלוקים שהכל תלוי בהרשעת בית דין, אלא דלא הוי הודאה המחייבת וע"כ פטור. אמנם הקצוה"ח (שם) כתב לדרכו לחלק בין בי"ד ראשון לבי"ד שני, דאף שנתחייב בבית דין קמא מ"מ אם הודה בבית דין בתרא לא יוכלו הב"ד לחייבו ע"פ הודאתו..

ד׳וע"י כך נסתרים ממילא דברי התומים הנ"ל, דלסומכוס בכל הקנסות אין ההודאה פוטרת רק ממחצית דכל ההסבר הוה מצד דכבר נעשה חיוב, אבל לפ"ז יש לזה פרכא, דאם כי נעשה חיוב על מחצית, אבל ס"ס החיוב בא רק מחמת ספיקא "ממון המוטל בספק" ושוב הלא שייכת הודאה, וכאמור הודאה פוטרת אפילו כשיש עדים כ"ז שלא נעשה הגמ"ד, אלא ברור הדבר, דבקרן, אע"פ שאם יודה יפטר, אבל כ"ז שלא הודה הוא ספק ככל ספיקא דממונא, כיון שה"יוחלט השור" נעשה תיכף, וממילא הדין דממון המוטל בספק חולקין.