המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יג; שלילה והעדר כ״הHaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XIII 25

א׳אבל עכ"פ מהא דר"ע סבר עדים זוממין קנסא יש ראיה ברורה למדס"ל דמודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור, דלפ"ז כנ"ל ההודאה גורמת פטור, אבל למדס"ל דמודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב ומודה בקנס פטור הוא רק בשלילה, שאין ההודאה גורמת חיוב, א"כ איך משכחת לה דינא של מודה בקנס פטור בעדים זוממין, דאם אחר שהוזמו בב"ד פלוני הנה נהי שאין בכח ההודאה לגרום חיוב, אבל הלא כאן יש הודאה שכבר נתחייב מטעם העדים זוממין? ודוגמא לדבר: קדושין, דגם שם אין ההודאה גורמת לקדושין וגם אם שניהם מודים אין חוששין לקדושין, ובכ"ז אם מודים ע"ז שנתקדשו לפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים דחוששין לקדושין וה"נ.

ב׳אולם באמת אנו מוצאים, שהרמב"ם מפרש את זה דעדים זוממין קנסא גם באופן אחר כמו שכתב בפ"א מהל' עדות (הלכה ח') "חיוב העדים זוממין לשלם קנס הוא לפיכך אין משלמין עפ"י עצמן, כיצד? הרי שהעידו ונחקרו עדותם בב"ד, ואח"כ אמרו שניהם עדות שקר העדנו ואין לזה אצל זה כלום או שאמרו העדנו על זה בכך וכך והוזמנו אין משלמין עפ"י עצמם" וממילא למדס"ל מודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב, מפרש את הא דעדים זוממין קנסא דמיירי רק באופן שכזה שאמרו עדות שקר העדנו⁸⁶⁷ראה מש"כ הגר"ח שמואלביץ בספר הזכרון לבעל האבי עזרי לבאר מ"ט לא פירש רש"י כהרמב"ם ובדברי הפוסקים אם יש לחלק בין דינא דאין חוזר ומגיד שאין נאמן לומר שקר העדנו לנאמנותם שהם עדים זוממין לענין תשלומי ההפסד. ושם אם בכה"ג חשיב כלל מודה בקנס. וע"ע: תוס' רי"ד בבא קמא (ה, א); חי' רע"א (מכות ג, א) קצוה"ח ונתיה"מ (שם)..

ג׳ועוד נ"ל בזה שאפשר זהו רק דין מיוחד בעדים זוממין, כלומר, דאפשר דבשאר קנסות אם ההודאה תהיה באופן שכזה שיודה שכבר נתחייב בב"ד פלוני לא יהיה בזה הדין של מודה בקנס, אך עדים זוממין שאני, דכבר הארכנו בספרנו "דרכי הקנינים" ח"א שמעתתא א' (פרק י"ב) לבאר את שיטת רש"י בזה שסובר דעד זומם חידוש הוא, לא רק בהנאמנות, שאנו מאמינים את העדים הזוממין יותר מהראשונים, אלא גם בההתחייבות, כלומר, שלא מצד השקר לבד של הראשונים המה חייבים כאשר זמם, אלא רק מצד ה"עמנו הייתם", שזהו גופא הוא החידוש שאם העדים האחרונים אומרים בלשון זה דוקא, אז צריכים העדים לשלם "כאשר זמם", ובשביל כך לא חפץ רש"י לפרש שההודאה היא רק על "שקר העדנו".

ד׳ובכן לפ"ז, אע"פ שהפטור במודה בקנס היא רק בשלילה שאינה גורמת חיוב, וכאמור דלפ"ז אם יודה שכבר היו עדים על זה בב"ד אחר לא שייך הדין דמודה בקנס פטור, אך כאן בהזמה שאני דהגדת העדים זוממין "עמנו הייתם" זהו גופא עצם מציאות המעשה, והב"ד שגומרין את הדין המה גם בתור עדים וגם בתור דיינים ואונ באים בזה מטעם "לא תהא שמיעה גדולה מראיה", ונמצא דהגמ"ד בכאן הוא לא רק גמר דין אלא זהו גם קבלת העדות, באופן שלפני גמ"ד חסרה גם קבלת העדות, וע"כ שייך בזה מודה בקנס כשמודה לפני ב"ד אחר⁸⁶⁸כן העיר בבית אפרים (חו"מ סי' ו ד"ה שוב ראיתי) על הרמב"ם. וע"ע בשיעורי הגרש"ר (מכות ב, ב אות קיז) מה שתמה כנ"ל על הרמב"ם, ומש"כ להלן (שם ה, א) באריכות בגדר חיוב קנס אם הוא חל רק בשעת ההזמה או שדין הקנס הוא כבר משעת העבירה רק דבפועל לא חל החיוב, ויש בזה נפק"מ גם לענין הזמת עצמן..