המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יג; שלילה והעדר ג׳HaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XIII 3

א׳⁷⁷⁵במהדורה המקורית נכתב בתוכן העניינים כי "אות ג נשמטה בטעות". במהדורתנו הוספנו אות זו ככותרת לקטע שלפנינו.וראיתי לאחד האחרונים ב"תשובת רבי אליעזר"⁷⁷⁶ח"א (סימן ז), והיא תשובה לתלמידו ר' אשר ירוחם ורהפטיג, וראה בספר דברי ירוחם (סי' יא-יב) מה שהשיב על דברי רבו. שמקשה על הא דכתב הרא"ש בפ' האשה שנתארמלה⁷⁷⁷כתובות (פרק ב סי' ט). דהודאה במקום שחב לאחריני לא מהימן בהודאתו לגבי אחרים, אבל נאמן לגבי דידיה, ומקשה דכיון דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי יהיה גם בזה דין עדות שעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, ואם בטלו דבריו לגבי אחרים יתבטלו גם בנוגע לדידיה? ומובן מאליו, שזו קושיה של הבל, שכמו שאמרנו לענין עדות שמה שהאדם מעיד על עצמו אין זה לגמרי בסוג עדות וממילא לא שייך בזה לומר עדות שבטלה מקצתה" כנ"ל, כך גם להיפך מה שאדם אומר בנוגע לאחרים אין זה נכנס כלל בבחינת הודאת בע"ד, וממילא לא שייך בזה לומר הודאת בע"ד שבטלה מקצתה, כמובן. ולא רק מהרא"ש הנ"ל אנו למדים זאת, אלא זהו כלל בכ"מ בש"ס שאמרינן בהודאת בע"ד בכה"ג פלגינן דבוריה, כמו למשל, "כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי", ובכאן הפלגינן דבוריה הוא אפילו בדבור אחד, שאת הדבור של "לא לויתי גופא" אנו מחלקים לשנים, ואנו תופסים מדבריו רק את המשמעות, את ה"לא פרעתי" שלא אמר את זה בפירוש, ולא את העיקר, את הלא לויתי, שאמר בפירוש, וכל זה מפני שמה שאומר לחוב לאחריני אין זה נכנס כלל בסוג הודאת בע"ד, ולא שייך להגיד בזה הודאת בע"ד שבטלה מקצתה כנ"ל⁷⁷⁸וכן תמה בדברי ירוחם (שם); טבעת החושן (סי' צב). וע"ע שערי טהר (ח"ז סי' יט אות ב) מה שכתב בדברי רבו הגר"ח מטעלז, ובתו"ד שם כתב שהחולקים על הרא"ש (ראב"ד שם, ועיין רשב"א בשמו דלא ס"ל כרבינו יונה) יסברו באמת שהודאת בע"ד היא מדין נאמנות כעדות וע"כ אמרינן בזה פלגינן, אמנם בפשוטו גם החולקים לא חלקו אלא בחשש קנוניא דמה"ט אמרינן דלא חשיב הודאה כלל גם לא לגבי עצמו (ואכן בטבעת החושן שם כתב דמסברא אין לחלק בזה, וע"ע קצוה"ח סי' צט סק"ב), וראה קובץ שיעורים (כתובות אות נא)..