המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יג; שלילה והעדר ד׳HaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XIII 4
א׳ואותו ההבדל בין שלילה ובין העדר כנ"ל אנו מוצאים ג"כ לב"ה שהלכה כמותם779ויש לציין דוגמה נוספת הנוגעת למחלוקת ב"ש וב"ה בזה, כי הנה מצאנו שנחלקו ב"ש וב"ה אם נדר שבטל מקצתו בטל כולו דלב"ש לא אמרינן דבטל כולו (נדרים כה, ב), ולביאור הגהמ"ח נצטרך לומר שגם ביטול נדר ע"י שאלה הוא 'שלילה' ולא 'העדר' וכמש"כ הוא עצמו להלן (אות י), ועל כן כשבטל מקצתו אליבא דב"ה גורר אחריו את כל הנדר, ובית שמאי לשיטתם שאין חילוק בין העדר לשלילה וכשם שהעדר אינו גורר אחריו את הכל כך הוא גם בשלילה, וראה מה שצויין להלן (אות ח ואות י), אם גדר נדר שהותר מקצתו הוא כגדר עדות שבטלה מקצתה או שהוא סברא מיוחדת בדעת הנודר., ויש הבדל בין צרת ערוה ובין צרת אילונית שצרת ערוה פטורה מן החליצה ומן היבום. כלומר, שהערוה גוררת גם כן את הצרה, אבל איילונית לא גוררת את הצרה, וההבדל הוא ג"כ כנ"ל, שערוה הוא בבחנת שלילה שסבת הערוה שבה שוללת ממנה את היבום והיא גוררת גם כן את הצרה, ולא כן איילונית, שלגבי יבום היא בבחינת העדר, והעדר לא יכול לגרור שום דבר780הא דאיילונית לגבי יבום היא בבחינת העדר לכאורה הוא כמש"כ רש"י (יבמות יב, א) "דכי אסר רחמנא צרת ערוה במקום מצוה הוא דאסרה והא כיון דאילונית היא דבלאו ערוה נמי לא חזיא לייבום הוי צרתה צרת ערוה שלא במקום מצוה", וכתב כן גם בשם ההלכות גדולות (וציינו כבר שהמקור הוא בירושלמי יבמות פ"א ה"א). אמנם יעויין בחי' הגרנ"פ (יבמות שם) שדייק בדברי רש"י שכוונתו רק על צרת בתו איילונית (ושם שגם הרמב"ם ס"ל כן), והביא שאמנם התוס' (ח, א) כתבו דהטעם דהוי שלא במקום מצוה הוא משום שאינה ראויה בכל מקום (ועוד הביאו שיטת תוס' חד מקמאי שהנדון בזה אם היא ראויה לשאר האחים, עיי"ש שהק' מצרת סוטה וצרת מחזיר גרושתו לר"י בן כיפר). אמנם איך שיהיה עיקר סברת הגהמ"ח קיימאגם אליבא דרש"י שהרי מה שאילונית אינה פוטרת צרה משום שלא נחשבת שנפלה ליבום וכמש"כ הרמב"ם להדיא (הל' יבום פ"ו ה"כ) בסברת חיוב צרת ערוה דילה, והיינו כמש"כ הגהמ"ח דערוה חשיב נפלה ליבום וע"כ פוטרת צרתה משא"כ איילונית. ובעיקר הענין ובביאור דעת רב אסי שאיילונית פוטרת צרתה וכן ואם תלוי בגדר פטור צרה אי הוי 'פטור' או 'איסור', עיין ברכת שמואל (יבמות סי' ה); קובץ הערות (סי' ב); אמרי משה (סי' ו-ז); קהלות יעקב (יבמות סי' ו).
וראה משך חכמה (דברים כה, ז) שחילק בין היכא שאישות המת אינה טעונה יבום שנחשב שלא היתה נפילה לבים היכא שהחסרון הוא מצד המייבמים, זה לשונו שם: "כי הכתוב מדבר אם על צד המקרה 'ובן אין לו', אבל מטבעו היה ראוי להולדה, צריך לראות שלא תמחה שמו מישראל. אבל אם מטבעו שמו מחוי, אין בזה מצות יבום. וכן אשה, אם היתה ראויה להולדה מתחילת טבעה או על ידי רפואות וכיוצא בזה, היא 'אשת המת' שצריכה יבום. אבל אילונית שלא היתה ראויה לזרע מטבעה וכו' אם כן אינה 'אשת המת' שעומדת ליבום, ולכן גם צרתה מותרת. דהיא בעצמה החסרון שפוטרת מן היבום, שתלוי בהסבה בחסרונה באישותה אל המת. לא כן בכל עריות, דהמה מצד המת אין דבר שפוטרם מיבום, רק מסיבת היבם אחיו אין בהן תפיסת קדושין כלל, וכן מפרש בירושלמי (א, א)", עכ"ל המשך חכמה..
וראה משך חכמה (דברים כה, ז) שחילק בין היכא שאישות המת אינה טעונה יבום שנחשב שלא היתה נפילה לבים היכא שהחסרון הוא מצד המייבמים, זה לשונו שם: "כי הכתוב מדבר אם על צד המקרה 'ובן אין לו', אבל מטבעו היה ראוי להולדה, צריך לראות שלא תמחה שמו מישראל. אבל אם מטבעו שמו מחוי, אין בזה מצות יבום. וכן אשה, אם היתה ראויה להולדה מתחילת טבעה או על ידי רפואות וכיוצא בזה, היא 'אשת המת' שצריכה יבום. אבל אילונית שלא היתה ראויה לזרע מטבעה וכו' אם כן אינה 'אשת המת' שעומדת ליבום, ולכן גם צרתה מותרת. דהיא בעצמה החסרון שפוטרת מן היבום, שתלוי בהסבה בחסרונה באישותה אל המת. לא כן בכל עריות, דהמה מצד המת אין דבר שפוטרם מיבום, רק מסיבת היבם אחיו אין בהן תפיסת קדושין כלל, וכן מפרש בירושלמי (א, א)", עכ"ל המשך חכמה..
1
ב׳ובזה באמת המחלוקת של ב"ש וב"ה כמו שאמרינן ביבמות (י"ג ע"ב) "רבא אמר, טעמייהו דב"ש אין איסור חל על איסור, וכו' כיון דלא אתי איסור אשת אח וחייל אאיסור אחות אשה הויא לה צרת ערוה שלא במקום מצוה ושריא" ועי' ברש"י שם "הלכך לא רמיא קמיה ליבומי והוי כמאן דליתא" כלומר, שב"ש לא מחלקים בין מושג שלילה ובין מושג העדר וב"ה שלהכה כמותם, כן מחלקים כנ"ל781ובאמת שזוהי קושית תוס' חד מקמאי (הנ"ל) מאי שנא צרת ערוה דחשיב במקום מצוה לצרת איילונית דחשיב שלא במקום מצוה, ותירץ כנ"ל דצרת איילונית לא חזיא גם כלפי שאר האחים, וכן כתבו הראשונים (דף יג, א) דזוהי מחלוקת בית שמאי ובית הלל דלב"ש מה דחזיא לאחים לא משוה אותה במקום מצוה משא"כ לבית הלל. וראה שיעורי הגרנ"פ (שם) שכתב שהתוס' לא דימו דינא דב"ש לדינא דצרת איילונית והוצרכו לסברא נוספת דאיילונית אינה ברת יבום כלל, וכתב בביאור מחלוקתם אם פטור צרה הוא איסור או פטור, עיי"ש.
ועיין עוד להר"י ענגיל בספרו חוסן יוסף (אות קפב) שכתב לתלות מח' ב"ש וב"ה אם מאמר קונה מן התורה במח' זו, דלבית שמאי שאין איסור חל על איסור בהכרח דהיתר אשת אח לא חל אלא בשעת הביאה, וא"כ אין הזיקה ענין אישות בין היבמה ליבם שהרי איסור אשת אח עומד כנגדו והוא לא פקע, ובהכרח דהיבום עצמו עושה כל האישות, וא"כ ילפינן יבום מקידושין שכסף יהני בה דלא שייך מה דאמרינן בקידושין (ד, ב) בטעמא דלא ילפינן יבום מקידושין לענין קנין כסף שהוא משום דשאני יבום שהיא זקוקה ועומדת דלב"ש איה"נ דיבמה אינה זקוקה ועומדת, משא"כ לבית הלל דאיסור אשת אח פקע מיד בנפילה ושפיר חייל אחות אשה ובהכרח דנפילה עושה זיקה ושפיר יש לפרוך הילפותא..
ועיין עוד להר"י ענגיל בספרו חוסן יוסף (אות קפב) שכתב לתלות מח' ב"ש וב"ה אם מאמר קונה מן התורה במח' זו, דלבית שמאי שאין איסור חל על איסור בהכרח דהיתר אשת אח לא חל אלא בשעת הביאה, וא"כ אין הזיקה ענין אישות בין היבמה ליבם שהרי איסור אשת אח עומד כנגדו והוא לא פקע, ובהכרח דהיבום עצמו עושה כל האישות, וא"כ ילפינן יבום מקידושין שכסף יהני בה דלא שייך מה דאמרינן בקידושין (ד, ב) בטעמא דלא ילפינן יבום מקידושין לענין קנין כסף שהוא משום דשאני יבום שהיא זקוקה ועומדת דלב"ש איה"נ דיבמה אינה זקוקה ועומדת, משא"כ לבית הלל דאיסור אשת אח פקע מיד בנפילה ושפיר חייל אחות אשה ובהכרח דנפילה עושה זיקה ושפיר יש לפרוך הילפותא..
2