המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יג; שלילה והעדר ל״הHaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XIII 35
א׳ובזה יבוארו דברי הרמב"ם שכתב בפרק ב' מהלכות אבות הטומאות הלכה י' לענין שחיטת נכרי שהלכה פסוקה היא דנבילה מטמאה במשא "וקרוב בעיני, שאף זה מדברי סופרים911בכתבי הגרי"ז נזיר (נג, א) למד בדברי הרמב"ם שאין הכונה שהטומאה דרבנן אלא שאינה מפורשת בתורה ומטעם זה אין חייבים עליה בטומאת מקדש וקדשיו., שהרי טומאת עבודה זרה וטומאת תקרובתה מדבריהם כמו שנתבאר וכו' וא"ת והלא היא אסורה באכילה דין תורה? לא כל האסור באכילה מטמא, שהרי הטריפה אסורה וטהורה", והראב"ד בהשגותיו הרעיש ע"ז עולמות, איך אפשר להפריד בין הדבקים? אולם לפ"ד מנומקים דברי הרמב"ם דכאמור יש שני סוגים בנבילה, סוג אחד לענין איסור אכילה מצד דאין שחיטה המתרת וסוג שני לענין טומאה מצד הפעולה שנתנבלה, וכששחט העכו"ם חסרה השחיטה המתרת, אבל סוף סוף אין כאן הפעולה של נתנבלה.
1
ב׳ועי' בכ"מ שם, דאפשר דאף בשחיטת קוף לא תטמא במשא, ולדעתנו זהו לא רק אפשר אלא גם מוכרח, דממ"נ אם נביט על המתיר שבשחיטה הלא גם בנכרי אין מתיר, ואם נביט מצד הפעולה, פעולת השחיטה ס"ס גם בשחיטת הקוף יש הפעולה ההיא912במרכבת המשנה הפריד בין הדבקים, ולדעתו נכרי בר זביחה הוא וחיליה ממה שיכול להקריב קרבנות ואי שחיטתו נבלה ליכא הקרבה כלל, ומה דנאסר באכילה אינו משום דלא מקרי שחיטה אלא מלתא דעבודה זרה, דכמו דמצינו בסתם יינם שאסור הכי נמי בסתם שחיטתם (והלא מדין שחיטת נכרי ילפינן לסתם יינם כמו דאיתא בקרא אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם). וע"ע בצפנת פענח (מהד"ת הל' יסודי התורה פ"ט ה"א) שמחלוקת הרמב"ם והראב"ד היא אם שחיטת עכו"ם היא 'פועל רע' או 'העדר', ולהראב"ד הוי העדר והבל (ועל כן המשיל זאת ל'רוח' כמבואר בדבריו) משא"כ להרמב"ם הוי כמו שחיטת מומר שהיא פועל ולא העדר הגם דהוי 'פועל רע'. ועיין עוד במש"כ הצ"פ (הל' תרומות פ"ב דף מז והלאה) ודימה שם כמה דברים שהפעולה מוגדרת כהעדר, ועיין נמי בהשמטות (דף נז ע"ד להל' שחיטה פ"א ה"א) ושם דימה נמי לענין שומע גידוף מגוי אם צריך לקרוע וציין לירושלמי שלמד זה ממה דכתיב אלוקי כל בשר והיינו שיש עליהם נמי השגחה פרטית ומגדף כופר גם בזה..
2