המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יג; שלילה והעדר מ׳HaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XIII 40
א׳ובס' "אור שמח" מקשה על הא ד"שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש הנ"ל, שפסקינן דכשירה, הלא כבר נפסקה הגרגרת ברובו דהויא נבילה מחיים, טרם ששחט השליש השני ואיך תוכשר בשחיטת השליש השני ואחרי שהופסל איך יחזור ויוכשר? ואין לומר ושט יוכיח, דנקובת הושט נבילה מחיים, ואפ"ה מהניא שחיטה לרובו וכן בבהמה כי שחיט הקנה קודם שחיטה ואח"כ הושט אע"ג דכבר נפסקה הגרגרת ברובו? דשאני התם, דהכשר שחיטה בכך ומההתחלה ועד הסוף זהו מעצם השחיטה, ואם אמנם כשלא גמר את השחיטה הויא נבלה הלא כל החסרון הוא מצד חסרון הגמר וממילא כשגמר אין כאן חסרון, אבל כאן שהתחיל בהגרמה שאינה מענין השחיטה כלל והפסול שנעשה לפני השליש האחרון הוא פסול שלא מחמת שחיטה איך יוכשר אחרי כך?925ע"ע אמרי משה (שם); לקח טוב (כלל ה סק"ח), בישוב קושית הפליתי (הובא באור שמח שם). וע"ע בכל זה במה שכתב החזון איש (סי' ג ס"ק יא-יג).
1
ב׳אבל לפ"ז אין כלל קושיה דגם ע"ז נאמר, דרך שחיטה בכך, דהא כאמור לרב יהודא אמר רב אין ההבדל בין שחיטה לנבילה בעצם הפסקת החיות, אלא מצד דבשחיטה דין השחיטה מתיר, וממילא כיון דס"ס יש כאן רובא בשחיטה כשירה, ואע"פ שכאמור לענין הטומאה אנו מביטים על פסיקת החיותא, אם בפעולת השחיטה או בפעולת ההתנבלות, אבל כאמור926לעיל (אות לו סק"ג). בכל מקום שהשחיטה מתרת באכילה, שוב אין אנו צריכים כלל שהשחיטה תטהר מידי נבילה דזה כבר בא ממילא927הנה האור שמח שם ביאר דשאני הגרמה שהיא 'שחיטה' ומה דפסולה הוא משום שאינה במקום שחיטה, ולענין זה שפיר מצטרף לענין 'מעשה שחיטה' אריכתא מה שהגרים שליש (והוי כמו כל שחיטה כשרה שאין חסרון במה שמתנבל באמצע). אמנם בשיעורי הגריש"א (חולין יט, א) הקשה על דבריו, דאדרבה, כששוחט שלא במקום הוי כאילו שוחט ברגלה ואינו שחיטה כלל. וכתב לבאר להיפך, דכל שעשה הפסק בשחיטה פסולה א"א לצרף את שני השלישי שבכשרות, אבל הגרמה שלא מקרי שחיטה כלל שייך לצרף את השליש הראשון והאחרון. ויש בזה נפק"מ להלכה, דהאור שמח כתב שאם דרס או החליד בשליש דהגרמה נפסל, וכל זה לשיטתו דיש צירוף גם ב'מעשה הגרמה' אבל לדעת הגריש"א הרי מעשה הגרמה אינו כלום (ודוקא משו"ה מצטרף) ומה אכפת לן שדרס והחליד, הוי כאילו דרס והחליד ברגלה. אכן לדרכו של הגריש"א מוכרחים אנו ליסודו של הגהמ"ח, דהא כשעושה הגרמה אינו רק חיתוך רגל אלא שהוא עושה מעשה ניבול ומיפק חיותא, ובשלמא להאו"ש מצטרף גם מעשה הגרמה לשחיטה ולא אכפת לן דמתנבל דהא כך היא דרכה של שחיטה, משא"כ להגריש"א. אכן לדרכו של הגהמ"ח מהני תירוצו של הגריש"א לומר דמצרפין ב' השלישים להחשיבו כשחיטה, והשתא דאיכא שחיטה אף דנפקא חיותא קודם שנסתיימה השחיטה מהני להכשיר באכילה וממילא גם לטהרה מידי נבלה.
ובעיקר הנדון, עיין רמב"ן (יט, א) שהביא דברי הראב"ד דלמעלה משיפוי כובע לא חשיב מעשה הגרמה אלא מחתך בבשר בעלמא דלאו קנה מקרי, ומבואר להדיא שחלוק ענין הגרמה שהוא במקום קנה לחיתוך בבשר שאף אם החיות יוצאת על ידו לא הוי הגרמה. וע"ע בחזון איש (שם) גדר מקום הגרמה דהוא מקום שחיטה שהתורה פסלתו, ושם בגדר יציאת החיות במקום הגרמה אם הויא כבמקום שחיטה או שבמקום זה אין יוצא החיות כל כך..
ובעיקר הנדון, עיין רמב"ן (יט, א) שהביא דברי הראב"ד דלמעלה משיפוי כובע לא חשיב מעשה הגרמה אלא מחתך בבשר בעלמא דלאו קנה מקרי, ומבואר להדיא שחלוק ענין הגרמה שהוא במקום קנה לחיתוך בבשר שאף אם החיות יוצאת על ידו לא הוי הגרמה. וע"ע בחזון איש (שם) גדר מקום הגרמה דהוא מקום שחיטה שהתורה פסלתו, ושם בגדר יציאת החיות במקום הגרמה אם הויא כבמקום שחיטה או שבמקום זה אין יוצא החיות כל כך..
2