המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יג; שלילה והעדר מ״אHaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XIII 41
א׳וביותר יש להסביר בתירוץ הקושיה הנ"ל, דהא דבשחט שליש והגרים שליש דנעשה נבלה, הלא הוא כל הטעם מצד דרובו ככולו ובכן לא הרוב בעצמו הוא הפועל את הדין של נבלה, אלא מצד הדין של "כולו", שזהו הגדר "רובו ככולו" ועל כן אי אפשר שמצד רובו ככולו יתהוה ברוב דין נגודי של הדין הכולו, למשל, כאן בשחט שליש והגרים שליש ושחט שליש, אי אפשר לבוא בהקושיה הנ"ל לומר שכבר נעשה נבילה בהרוב כששחט שליש והגרים שליש, דהא כל רוב הוא מצד רובו ככולו, ובכולו הרי הוא כשר, ואם נפסול בזה מצד רובו ככולו יש בזה סתירה עצמית.
1
ב׳ואי אפשר לבוא בזה מצד אחרי שנפסל איך יחזור ויוכשר? כיון דהפסול אינו מצד עצמו אלא מצד הגמר, ואם בהגמר הוכשר הלא לא נפסל כלל.
2
ג׳דוגמא לדבר אמרנו במדת "מציאות ודין" (אות צ"ט) בטעמו של דבר דנפסל בשחיטה אף כשנעשה הפסול במעוט בתרא, אע"פ שלכאורה אחר שהוכשר איך יחזור ויפסל משום דכל ההכשר הוא רק מצד הנגמר, מצד רובו ככולו, ובהנ"ל להיפך אי אפשר לבוא בזה מצד אחרי שהופסל איך יחזור ויוכשר מטעם הנ"ל928ע"ע בחזון איש (שם)..
3