המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יג; שלילה והעדר ו׳HaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XIII 6
א׳כל מציאות שנחשבת לדבר לענין איזה פרט שהוא, אי אפשר שבאותו הזמן גופא יחשב להעדר הדבר לענין פרט אחר והפרט הראשון גורר ג"כ את הפרט השני, שאנו אומרים "מיגו" שזה נחשב דבר לענין פרט הא' נחשב ג"כ דבר להפרט השני, אבל אי אפשר להגיד להיפך, מיגו שלא נחשב דבר לענין פרט הב' שלא יחשב דבר גם לענין פרט הא'. והיסוד ההגיוני שבזה הוא, כי הדבר יכול לפעמים למלאות גם את מקום ההעדר ולחשוב "כאילו" ישנו, אבל העדר הדבר לא יכול לבטל את הדבר, כי גם בזה יש תרתי דסתרי: אין בהעדר מה שיבטל790ואף כאן יש הבדל בין 'שלילה' ל'העדר', ובנוגע ל'שלילה' ודאי שאפשר ששלילת המציאות בחלק אחד תגרור גם את החלק השני, וכפי שמבאר הגהמ"ח לקמיה (אות ו-ח) בהרחבה..
1
ב׳ואת הכלל הזה אנו מוצאים בההלכה, "מיגו, דהוה דופן לשבת הוי דופן לסוכה" ועי' בר"ן791סוכה (דף ג, א מדה"ר). ועיין בריטב"א שהקשה כן בשם התוס' וכתב שההיתר הוא מטעם חזקה (ואף משבת לסוכה עבדינן חזקה זו כיון שהיתה מותרת בשבת שעברה), ועיי"ש עוד בשיטתו בגדר היתר המיגו. שמקשה, מדוע לא נימא להיפך מיגו דלא הוה דופן לסוכה לא הוי דופן לענין שבת?792והנה הר"ן עצמו תירץ שכיון שאמרה תורה בסוכות תשבו שבעת ימים ואי אפשר לסוכות בלא שבת, מוכח שהכשירה התורה גם מחיצה שאינה מועילה לשבת ושוב עבדינן מיגו. ומבואר לכאורה מדברי הר"ן שבלא סברא זו היה מקום לעשות מיגו גם מהעדר לשלילה, ואכן בבאבני נזר הוכיח מדברי הר"ן הללו ששייך לעשות מיגו גם משלילה לחיוב, ראה: יורה דעה (סי' רעט סק"ד) לענין מיגו דלא מהני גוד אחית לענין דאורייתא לא מהני גם לדרבנן, וכן באבן העזר (סי' יז סק"ח) שרצה לפלפל ולומר דמיגו דספק קהל לא מקרי קהל לאסור בממזרת לא מקרי קהל גם לאסור פצוע דכא (אף דלענין ספק בפסול עצמו מחלקים בין ספק ממזר לספק פצוע דכא), עיי"ש מה שפלפל בזה.
אמנם באגרות משה (או"ח חלק א סי' קעט) כתב שמדברי הר"ן מוכח טעם אחר בגדר המיגו, דאם המיגו היה מהני משום דכיון דאחשבה תורה למחיצה לענין אחד בהכרח שחשיב מחיצה גם לשאר דברים (כהגדרת הגהמ"ח. ויש לפלפל אם המיגו הוא מהמחיצה או מהרשות ואכמ"ל), אין הבנה לקושית הר"ן (וכוונתו כנראה ללסברא דלקמיה), ועל כרחך שהוא מצד סתירת הדינים שאין נכון שיסתרו הדינים בפועל זה לזה, ועיי"ש לחדש לפי זה בתרתי, חדא שכשאינו ניכר הסתירה לא אמרינן מיגו, והשני שאפילו שהסתירה היא מדרבנן לדאורייתא אמרינן מיגו, ועיי"ש מה שהוסיף עוד ומש"כ לעיל מיניה בטעמא דלא אמרינן מיגו רק בשבת ולא ביום טוב.
ועיין בבית יצחק (אורח חיים סי' פח אות יא) שפשיטא ליה דמגו מהני מטעם אחשביה, ועיין מש"כ בדבריו ביד סופר (סי' נט). אכן כאן יש לנו הציור הנ"ל כמובן שאי אפשר להגיד שהעדר הדופן לענין סוכה מבטלן את הדופן של שבת, כי זהו, כאמור, תרתי דסתרי, אלא אמרינן להיפך, שהדבר החיובי לענין פרט אחד – השם דופן לענין שבת – פועל בחיוב גם לענין פרט שני הבא באותו זמן של הראשון, ש"הוה דופן לענין סוכה" ביום השבת הנ"ל793כלל זה מיוחס להר"י ענגיל בספרו ציונים לתורה (שם כלל א); וכ"כ בגליוני הש"ס ברכות (מג, א) ושם צויינו עשרות דוגמאות בש"ס דדיינינן מיגו כה"ג. ובחלקם דן הגהמ"ח להלן להפריד בין הדבקים. וכן כתב מנפשיה באהל יהושע (בומבאך, ח"ב סי' מב וסי' קז).
וראה בציונים לתורה שם שהביא את דברי המהר"ל מפראג (חידושי אגדות שבת לב, א) זה לשונו: פירוש שהמציאות מכריע את ההעדר ולפיכך אפילו יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף ויחננו ויאמר פדעהו וגו' עכ"ל המהר"ל, וסיים הר"י ענגיל שעד"ז יש לנו לומר במגו דכשיש סתירה בדבר ויש לדון המגו להויה ולהעדר אז יותר יש לנו לדונו להויה, כי המציאות מכריע את ההעדר.
וע"ע בספרו של הר"י ענגיל פורת יוסף (סוכה שם) שכתב יסוד זה באופן אחר והוא שעבדינן מיגו ממה דכתיב למה דלא דכתיב ולא להיפך וציין בזה לדברי הר"ן עצמו בפסחים (ב, א מדה"ר) לענין גבולין ובתים, עיין שם שאין זה הגדר שדן בו הגהמ"ח כאן.
יש מהאחרונים שציינו מקומות שבהם נראה דאמרינן גם מגו מהעדר כגון שבת (קכג, א) מדלענין טומאה לא הוי כלי לענין שבת נמי (אך יש לדחות דהוא רק גילוי מלתא), ראה: חבלים בנעימים (ח"ג סו"ס א); יד סופר (שם), ושם דנו אי נימא מדהוי קשר לענין ציצית הוי קשר לענין כלאים, וציינו בזה גם לדברי המרדכי דמיגו דהוי קשר לענין תפילין הוי קשר לענין שבת, ראה: גבעת הלבונה (בומבאך, סי' ט שדן בדברי אחיו בעל שו"ת אהל יהושע הנ"ל); שערי תורה (וארשא ד סימן ו מהג"ר שלמה רעזכטע); אבני יעקב סי' ג, וראה במשנת אברהם על הסמ"ג (חלק א עמ' תרלה) שכתב שגדר זה עצמו תלוי בפלוגתא דאביי ורבא. וע"ע שו"ת מהרש"ג (יו"ד סי' ג) שכל הנך 'מיגו' אינם אלא הלכה למשה מסיני, ולא אמרינן כן אלא במקום שכך היתה הקבלה, והוכיח כן מכמה מקומות דלא אמרינן מיגו, אכן הגהמ"ח עצמו עמד על דוגמאות אלו וכתב לחלק ביניהם. עוד יש שכתבו לדמות ענין זה לגדרי הואיל ואשתרי אשתרי, ראה נתיבים במי הים (מקואות פ"ו מ"ב)..
אמנם באגרות משה (או"ח חלק א סי' קעט) כתב שמדברי הר"ן מוכח טעם אחר בגדר המיגו, דאם המיגו היה מהני משום דכיון דאחשבה תורה למחיצה לענין אחד בהכרח שחשיב מחיצה גם לשאר דברים (כהגדרת הגהמ"ח. ויש לפלפל אם המיגו הוא מהמחיצה או מהרשות ואכמ"ל), אין הבנה לקושית הר"ן (וכוונתו כנראה ללסברא דלקמיה), ועל כרחך שהוא מצד סתירת הדינים שאין נכון שיסתרו הדינים בפועל זה לזה, ועיי"ש לחדש לפי זה בתרתי, חדא שכשאינו ניכר הסתירה לא אמרינן מיגו, והשני שאפילו שהסתירה היא מדרבנן לדאורייתא אמרינן מיגו, ועיי"ש מה שהוסיף עוד ומש"כ לעיל מיניה בטעמא דלא אמרינן מיגו רק בשבת ולא ביום טוב.
ועיין בבית יצחק (אורח חיים סי' פח אות יא) שפשיטא ליה דמגו מהני מטעם אחשביה, ועיין מש"כ בדבריו ביד סופר (סי' נט). אכן כאן יש לנו הציור הנ"ל כמובן שאי אפשר להגיד שהעדר הדופן לענין סוכה מבטלן את הדופן של שבת, כי זהו, כאמור, תרתי דסתרי, אלא אמרינן להיפך, שהדבר החיובי לענין פרט אחד – השם דופן לענין שבת – פועל בחיוב גם לענין פרט שני הבא באותו זמן של הראשון, ש"הוה דופן לענין סוכה" ביום השבת הנ"ל793כלל זה מיוחס להר"י ענגיל בספרו ציונים לתורה (שם כלל א); וכ"כ בגליוני הש"ס ברכות (מג, א) ושם צויינו עשרות דוגמאות בש"ס דדיינינן מיגו כה"ג. ובחלקם דן הגהמ"ח להלן להפריד בין הדבקים. וכן כתב מנפשיה באהל יהושע (בומבאך, ח"ב סי' מב וסי' קז).
וראה בציונים לתורה שם שהביא את דברי המהר"ל מפראג (חידושי אגדות שבת לב, א) זה לשונו: פירוש שהמציאות מכריע את ההעדר ולפיכך אפילו יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף ויחננו ויאמר פדעהו וגו' עכ"ל המהר"ל, וסיים הר"י ענגיל שעד"ז יש לנו לומר במגו דכשיש סתירה בדבר ויש לדון המגו להויה ולהעדר אז יותר יש לנו לדונו להויה, כי המציאות מכריע את ההעדר.
וע"ע בספרו של הר"י ענגיל פורת יוסף (סוכה שם) שכתב יסוד זה באופן אחר והוא שעבדינן מיגו ממה דכתיב למה דלא דכתיב ולא להיפך וציין בזה לדברי הר"ן עצמו בפסחים (ב, א מדה"ר) לענין גבולין ובתים, עיין שם שאין זה הגדר שדן בו הגהמ"ח כאן.
יש מהאחרונים שציינו מקומות שבהם נראה דאמרינן גם מגו מהעדר כגון שבת (קכג, א) מדלענין טומאה לא הוי כלי לענין שבת נמי (אך יש לדחות דהוא רק גילוי מלתא), ראה: חבלים בנעימים (ח"ג סו"ס א); יד סופר (שם), ושם דנו אי נימא מדהוי קשר לענין ציצית הוי קשר לענין כלאים, וציינו בזה גם לדברי המרדכי דמיגו דהוי קשר לענין תפילין הוי קשר לענין שבת, ראה: גבעת הלבונה (בומבאך, סי' ט שדן בדברי אחיו בעל שו"ת אהל יהושע הנ"ל); שערי תורה (וארשא ד סימן ו מהג"ר שלמה רעזכטע); אבני יעקב סי' ג, וראה במשנת אברהם על הסמ"ג (חלק א עמ' תרלה) שכתב שגדר זה עצמו תלוי בפלוגתא דאביי ורבא. וע"ע שו"ת מהרש"ג (יו"ד סי' ג) שכל הנך 'מיגו' אינם אלא הלכה למשה מסיני, ולא אמרינן כן אלא במקום שכך היתה הקבלה, והוכיח כן מכמה מקומות דלא אמרינן מיגו, אכן הגהמ"ח עצמו עמד על דוגמאות אלו וכתב לחלק ביניהם. עוד יש שכתבו לדמות ענין זה לגדרי הואיל ואשתרי אשתרי, ראה נתיבים במי הים (מקואות פ"ו מ"ב)..
2